, פ"י, יְעָטָנִי, אִיעַט, יִיעַט, יוֹעֵט, — יָעָט את פלוני מעיל, כמו עטה, עטף אותו, העטה עליו, עשה שיתעטף במעיל, ובהשאלה מעיל צדקה:  כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יְעָטָנִי כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה (ישע' סא י).  — ואמר הפיטן:  אלהים אלי אתה יועט צדקה ללבוש, יראיך הרשוני וארוץ ואין בוש (רשב"ג, רשות לנשמת, אלהים אלי).  — ואמר המליץ:  למה ידיך אתה יועט, המבלי העט, רקמת הכתב אין לרקום, והרבה פתחים למקום, ואם יאורי הדיו חרבו ודללו, וקנה וסוף קמלו, הלזה חדלו פרזות בישראל חדלו (מעש' דון ש"ט בר"י ארדוטיל, בספ' ד"ח).