יָצַקְתָּ, יָצַקְתְּ, אֶצֹּק, אֶצָּק, תִּצֹּק, יִצֹּק, יִצְקוּ, יְצֹק, צַק, יְצָקָם, צֶקֶת, לָצֶקֶת, יָצוּק, יְצוּקִים, יְצֻקִים,  —  א) פ"י, יָצַק מים וכיוצא בזה לתוך כלי, עשה שיעברו המים מהכלי שהיו בו לתוך הדבר הנצרך, giessen; verser; to pour: ואת הדם יָצַק אל יסוד המזבח ויקר' ח יה.  וְיָצַק עליה (על המנחה) שמן שם ב א.  פתות אתה פתים וְיָצַקְתָּ עליה שמן שם ו.  ולקחת פך השמן וְיָצַקְתָּ על ראשו מ"ב ט ג.  ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך וְיָצַקְתְּ (מאסוך השמן שיש לך) על כל הכלים האלה שם ד ד.  שפת הסיר שפת וגם יְצֹק בו מים יחזק' כד ג.  ומן השמן יִצֹק הכהן על כף הכהן ויקר' יד כו.  וישם אתה (את האבן) מצבה וַיִּצֹק שמן על ראשה בראש' כח יח.  ויקח שמואל את פך השמן וַיִּצֹּק על ראשו ש"א י א.  מלאו ארבעה כדים מים וְיִצְקוּ על העלה ועל העצים מ"א יח לד.  —  והתבשיל מהסיר לתוך הקערה וכדומה: ותקח (תמר) את המשרת וַתִּצֹּק (מהלביבות שעשתה) לפניו וימאן לאכול ש"ב יג ט.  וַיִּצְקוּ לאנשים לאכול וכו' ויאמר צַק לעם ויאכלו מ"ב ד מ-מא.  וצור יָצוּק עמדי1 פלגי שמן איוב כט ו .  —  יָצַק מים על ידי פלוני, היה משרתו, תלמידו: אלישע בן שפט אשר יָצַק מים על ידי אליהו מ"ב ג יא.  —  ובהשאלה במליצה, יָצַק את רוחו או את ברכתו על פלוני: כי אֶצָּק-מים על צמא ונוזלים על יבשה אֶצֹּק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך ישע' מד ג. — יָצוּק בו דבר רע, זומם מזמה רעה: דבר בליעל יָצוּק בו ואשר שכב לא יוסיף לקום תהל' מא ט.  — ב) יָצַק מתכת, כסף, זהב, התיך אותו בחם, באש, giessen; fondre; cast: וְיָצַקְתָּ לו ארבע טבעת זהב שמות כה יב.  וְיָצַקְתָּ להם חמשה אדני נחשת שם כו לז.  וַיִּצֹק להם ארבעה אדני כסף שם לו לו.  בככר הירדן יְצָקָם המלך במֹעבה האדמה מ"א ז מו.  ויהי מאת ככר הכסף לָצֶקֶת את אדני הקדש  שמות לח כז.  ברזל מעפר יקח ואבן יָצוּק נחושה איוב כח ב.  שני טורים הפקעים יְצֻקִים ביצקתו מ"א ז כד.  שנים טורים הבקר יְצוּקִים במצקתו דהי"ב ד ג.   וארבעה פעמתיו כתפת להם מתחת לכיר הכתפות יְצֻקוֹת מעבר איש ליות מ"א ז ל.  —  והעפר: בְּצֶקֶת עפר למוצק ורגבים ידבקו איוב לח לח.  —  ובהשאלה: לבו יָצוּק כמו אבן וְיָצוּק כפלח תחתית   שם מא יו.  — °צֶקֶת לחש לאלהים, התפלל: ותישן את לבך בצקתך הלחש התרנגול הזה יהיה כפרתי ואני אוכלנו ואטהר מחטאתי יל"ג, קריא' הגבר.  — ג) פ"ע, יָצַק הדם, עת' יִצֶק, וַיֵּצֶק, נשפך: ואיש משך בקשת לתמו ויכה את מלך ישראל וכו' וַיֵּצֶק דם המכה אל חיק הרכב מ"א כב לד-לה.  —  ובתו"מ: לא יצק לא בלל לא פתת מנח' ג ב.  היוצק והבולל והפותת ספרא אחרי קד.  לא יצק כהן אלא זר מנח' יח..  —  ואמר המשורר: בכוס שהם יצק יין כעין הדם אשר בסף, אשר יחזיק לבב חלש ויבא בקרב עם סף רמב"ע, תרשיש ב פה.  — ועי' שפך.

 —  הִפע', הֵיצִיק, מֵיצִיק, מֵיצָקֵֶת, מוֹצֶקֶת, —  כמו יצק: ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגישים אליה (את הכלים) והיא מיצקת2 מ"ב ד ה.  —  ובתו"מ, כמו חפ"י: בתחילה מציק שמן על ראשו כרית' ה:.  בתחילה נותנין לו שמן בין ריסי עיניו ואח"כ מציקין3 לו שמן על ראשו הור' יב..