א. יָצַף

*1, — קל לא נמצא.

— פִע',*יִצֵּף, פ"י, — יִצֵּף את פלוני, צער אותו, בלבל אותו בדבר מצער, beunruhigen, quellen; troubler, affliger; trouble, afflict: עם שהן הולכין בא השטן מימינו של יצחק ואמר אי עלוב בנה של עלובה כמה תעניות נתענה אמך עד שתבא והזקן בזקנתו והרי הוא הולך לשחוט אותך חזר יצחק ואמר לאביו ראה מה זה אומר לי אמר לו הוא בא ליצף אותך אבל הקב"ה אל יצף לנו (תנחומא וירא מו). 



1 בארמ' יצף במשמ' של דאגה וצער. ית מן יצפת (ת"י ישע' נז יא), תרגום את מי דאגתי ותיראי.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים