*, צואר, ש"ז, — צְוָר של דקל, נצר הדקל1, Palmentrieb; jet de palmier; palm shoot: המוציא שני נימין מזנב הסוס ומזנב הפרה חייב וכו' צורי דקל שתים, תורי דקל אחת (ת"ר, שבת צ:). — ובסהמ"א: ואמר רב חנן בר רבא צואר של דקל מסככין בו ואע"פ שאגודה, אוגד בידי שמים לאו שמיה אוגד2 (הלכ' פסוק' לתלמי' רב יהודאי גאון, הלכ' סוכה, 24). אפקותא דדיקל' פירוש הצואר של דקל שנחתך מן הדקל והחריות עמו דבוקים (ר"ח, סוכה יג.). בחבלי דצורי, חבלים של צורי דקל (רש"י, ע"ז עה.).
1 [במקום זה נאמר בסוכה יג.: אמר רב גידל אמר רב האי אפקותא דדיקלא מסככין בהו אע"ג דאגידי אגד בידי שמים לא שמיה אגד, ע"כ. והרמב"ם, סוכה יח ג כותב: נצרי דקל. ולֵו, פלורה II, 332 חושב צורי לט"ס בהשפעת תורי שלאחריו, ואולם עדות הגאון ור"ח סותרת דעה זו. והשוה בערב' צור, מ"ר אצואר صور, اصور במשמ' נֶטע הדקל, וכן בארמ' שבתו"מ חבלי דצורי (ע"ז עה.) הם חבלי דקלים. ואמנם לפי פרוש קרבן העדה יש להבין כך אף בירוש' שבת ז ד: הגודל כלי צורה חייב משום בונה, כלו' כלים עשויים מצורי הדקל. ואולם נראה שצ"ל צודה במשמ' מצודת הציד, וצ"ע.
אך אפשר שבאה במקרא המלה צור במשמ' שתיל הדקל בהוש' ט יג: אפרים כאשר ראיתי צור שתולה בנוה; ויתכן שגם "כאשר" זה לשון אָשֵׁר ואשֵׁרים במשמ' אילן הוא: כלו' ראיתי את אפרים כאילן, ראיתי אותה (את אפרים) שתולה בנוה כדי לשמש שתיל לדקל.]
2 [אולי ממקור תלמודי.]