1, — קל לא נמצא.
— הִפע', הוֹצִיק2, מוֹצִיק, יוֹצִיק, — לא נמצא.
— הָפע', הוּצַק, מוּצָק, — שיָצְקוּ אותו, א) שמן וכדומה: והכהן הגדול מאחיו אשר יוּצַק על ראשו שמן המשחה (ויקר' כא י). — ונהר: אשר קמטו ולא עת נהר יוּצַק יסודם (איוב כב יו), עי' נהר. — ואמר בן סירא: מוצק לפניך אש ומים באשר תחפץ שלח ידיך (ב"ס גני 'יה יו). — ובהשאלה, הוּצַק חן וכדומה: יפיפית מבני אדם הוּצַק3 חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם (תהל' מה ג). — ב) מתכת: ושתי כתרת עשה לתת על ראשי העמודים מֻצַּק נחשת (מ"א ז יו). ויעש את הים מוּצָק עשר באמה (שם כג). ידותם (של האופנים) וגביהם וחשקיהם וחשריהם הכל מוּצָק (שם לג). — ובהשאלה: במשמ' חזק: והיית מֻצָּק ולא תירא (איוב יא יה). תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוּצָק (שם לז יח).
1 שרש נפ"י, במקום יצק הקדום, ועי' לקמן.
2 כך ר"י חיוג, ועי' הערה לקמן.
3 אמר ר"י חיוג וז"ל: הוצק חן נהפכה בו היוד לוו נחה מונע אשר לפניה בשרק להוכיח עליה והוא נגזר מפועל כבד שהוא הוציק יוציק מוציק. ע"כ. ואין ספק בדבר, כי פעל זה אינו מן פ"י קדום אלא מן פ"ו קדום.