ש"ז, — כל מה שעומד וקים בעולם, כל הנמצא בעולם, Bestand, Wesen; existant: כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את כל הַיְקוּם אשר עשיתי מעל פני האדמה (בראש' ז ד).  וימח את כל הַיְקוּם אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים (שם כג).  אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם ואת כל הַיְקוּם אשר ברגליהם בקרב כל ישראל (דבר' יא ו).  — ואמר הפיטן: יען כאשר מדו מדד והטל, יקומם מחה וזכרם בטל (ר"א קליר, תפל' טל, אאגרה).  — ואמר המשורר: אמת יום הכינותו (את ראש השנה) ואל דין היקום יעדתו, אדני למשפט שמתו, וצור להוכיח יסדתו (ר"י הלוי, יוצר, אסיר משחר).  שחת כמו מכלא ומות כמו רועה וכל היקום כשבים, לאט אותם יהי נוהג לשחת וישים תעלולים בם כשבים (רמב"ע, תרשיש ח עה).  איך יצפה, ברוח פה, ברא את העולם, ואיך תבל, בפיו סובל, ואת כל היקום כלם (הוא, בלב בר).  שאול ואבדון דפקום, כי הם למחסה ליקום, ואחרון על עפר יקום (הוא, אם חסדיך).  — ואמר המליץ: וכאשר השלימה המלכה דברי חכמתה תמהו כל העומדים לעומתה, ואמהר לקום, ובאתי בתוך היקום, ועמדתי לפניה (ר"י חריזי, אגר' לשון הזהב).  — ומ"ר: בחון מעשה כל יום, גישת יקומים פני איום, דינם בו לפלס לפדיום (ר"א קליר, מוס' א ר"ה, אפד מאז).  אל מלא רחמים, לפי מעשיו העצומים, יתהלל בצדקו בתמים, המתקן מזון לכל יקומים (שבת ה אחה"פ, אגורה).  ומטרות עז שפך עליהם, וימח את כל יקומיהם, רמה רוח יושבי שנער, ולעלות לשחק לבם נבער (יוצ' אחרון פסח, מה מועיל).