1, ש"נ, סמי' יִקְהַת, — משמעת ועשייה כמצות פלוני, Gehorsamkeit; obéissance; obedience: לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יִקְהַת2 עמים בראש' מט י. עין תלעג לאב ותבז לִיקְּהַת3 אם יקרוה ערבי נחל ויאכלוה בני נשר משלי ל יז.
1 מִשק' דִבְרָה, כך רד"ק. והחדשים קבעו צורה יְקָהָה, ועי' הערה לקמן. —
2 ת"א: וליה ישתמעון עממיא. ע"כ. ואמר ריב"ג (הרקמה כב): ויש שידגשו גם כן העברים האות לבלי מה שזכרנו אך לצחצח האות ההיא הדגושה כאשר יראו שתתערב באות אחרת היא קרובה אליה במוצאה כדגשותם קוף ונתקנוהו מן העיר מיראתם שתדמה לכף וקוף ביקרותיך וקוף ולו יקהת עמים וקוף עקשות פה וקוף ועקבותיך לא נודעו וקוף אם יקרך עון וקוף מקדש ה' מיראתם בזה גם כן. ע"כ. ובהשרשים אמר: וקלנא אנּ תרג'מה יקהת יקהה אי טאעה והו מג'אנש לקול אלערב איקה אלרג'ל עלי זנה אח'רג' במעני אטעא ותרג'מה קולה ותבוז ליקהת אם ותזדרי ביקהה אלאם אי תשתח'פ בטאעתהא ואשכנת יא' ליקהת אם וחולת חרכתהא עלי אללאם כמא צנע פי יא' בנות מלכים ביקרותך פי קרא'ה בן נפתלי וכו' ואמא אשתדאד קאפ יקהת עמים ליקהת אם פליקוי אלאעתמאד עליהא כילא תשתבה באלכאפ, ע"כ, ובעבר': ואמרנו שפירש יקהת עמים יקהה בערבי כלומר משמעת וקבול עבודה ומצוה והוא דומה למה שאומרים הערבים איקה אלרג'ל על צורת אח'רג' במשמ' עשה כמצותו ופרוש ותבוז ליקהת אם תבוז למשמעתה ועבודתה והונח יוד ליקהת אם והטילו את תנועתה על הלמד כאשר עשו ביוד בנות מלכים ביקרותך בגרסת בן נפתלי וכו' אבל דגשות קוף יקהת עמים ליקהת אם כדי שתחזק ההשענות עליה שלא תדמה לכף. וכן ראב"ע ורד"ק בפרוש המלה. וגם בדבר דגשות הקוף אמר רד"ק: וכן דרכם (של העברים) לחזק קריאת האותיות בדגש לתפארת הקריאה גם בלא הפסק והוא שתהיה האות שואית כמו מקּדש וכו' ולו יקּהת עמים אם יקּרך עון (מכלול, שדה"פ), ורק רש"י פרש במשמ' אחרת, בענין קבוץ ואספה: יקהת עמים אסיפת עמים. —
3 כך ברוב הספרים דפוס' וכ"י, ובקצת ספרים לְיִקְּהַת, ובירוש' (פאה א י ה ד) לקהת בלי יוד, וכן בקצת כ"י לקחת. ות"י: לקשישותא דאמא, ר"ל זקנה, וכן פשיטא: סיבותא, וכן רש"י. אבל ריב"ג ורד"ק והחדשים במשמ' יקהת עמים. ועי' °ג. יקהה.