*, ש"נ, מ"ר יְקִידוֹת, — שה"פ מן יָקַד:  לחתות אש מיקידה גדולה (שבת פב.).  מלאכי חבלה יורדין מפי הגבורה ונוטלין אותן ומשליכין אותן לתוך יקידת גיהנם (סדר אליהו רבה יח).  והאש על המזבח תוקד בו רבה כאן יקידות הרבה (רש"י ויקר' ו ה).  ואחרים הוסיפו (במעלות המרחץ) שישער המבעיר יקידתו בשעור מזג מי שירצה לבא בו (קאנון א ב ב יט).  ורובם (של הדמעות) ומיעוטם כפי יקידת הלב (מוסרי הפלסופ' ב יז).