ב. יָקַע

, — קל לא נמצא.

—  הִפע', הוֹקִיעַ, צווי הוֹקַע, הוֹקַעֲנוּם, וַיֹּקִיעֻם, —  הוֹקִיעוֹ, תלה אותו, צלב אותו, kruezigen; crucifier; crucifix: קח את כל ראשי העם (שחטאו בבעל פעור) וְהוֹקַע אותם ליי' נגד השמש (במד' כה ד).  ינתן לנו שבעה אנשים מבניו וְהוֹקַעֲנוּם ליי' בגבעת שאול (ש"ב כא ו).  ויתנם (דוד את ילדי רצפה) ביד הגבענים וַיֹּקִיעֻם בהר לפני יי' ויפלו שבעתים יחד (שם ט).  למלך שעשה סעודה והיה לו שני שונאים וזימן אותם וכו' הוציאם והוקיעם זה כנגד זה (פסיק' דר"כ, זכור).

—  הָפע', הוּקַע, מוּקַע, מוּקָעִים, — שהוקיעו אותו:  ויאספו את עצמות הַמּוּקָעִים (ש"ב כא יג).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים