, פ"ע, עת' יֵקַע, תֵּקַע — א) יֵָקַע הדבר ממקומו, נשמט ויצא ממקומו, למשל האבר ממקום הפרק, sich verrenken; se disloquer; be dislocated: ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו וכו' וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו וַתֵּקַע כף ירך יעקב בהאבקו עמו (בראש' לב כה=כו).  — ב) בהשאלה, יָקְעָה הנפש מפלוני, נטתה ממנו, התרחקה ממנו, לא רצתה בו, sich v. jem. entfremden; se détourner de qqn.  be alienated: הוסרי ירושלם פן תִּקַע נפשי ממך (ירמ' ו ח).  ויבאו אליה בני בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא בם וַתֵּקַע נפשה מהם ותגל  תזנותיה ותגל את ערותה וַתֵּקַע נפשי מעליה יחזק' כג יז=יח.  — ועי' נקע.