פ"ע, עת' אִיקַץ, יִיקַץ, וָאִיקָץ, וַיִּיקַץ, וַיִּקַּץ, וַיִּיקֶץ, בהפס' יִקָץ, מ"ר יִקְצוּ, — יָקַץ מִשֵׁנָתוֹ, עזבתהו השֵנה, שב להיות עֵר, erwachen; se réveiller; to awake : בחלמי הנני עמד על שפת היאר והנה מן היאר עלת שבע פרות וכו' ותאכלנה הפרות הרקות והרעות וכו' ומראיהן רע כאשר בתחלה וָאִיקָץ (בראש' מא יז-כא). וַיִּיקֶץ נח מיינו (בראש' ט כד). וַיִּיקַץ יעקב משנתו (בראש' כח יו). וַיִּיקַץ פרעה והנה חלום (בראש' מא ז). וַיִּיקַץ משנתו ויסע את היתד (שופט' יו יד). וַיִּקַץ משנתו (שם כ). וַיִּקַּץ שלמה והנה חלום (מ"א ג יא). אולי ישן הוא וְיִקֶָץ (שם יח כז). — ובסהמ"א: בשעה שייקץ בסוף שנתו מברך הוא על מטתו (רמב"ם תפלה ז ג). — ובהשאל': וַיִּקַץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין (תהל' עח סה), לאמר התעורר לעשות דבר. הלוא פתע יקומו נשכיך וְיִקְצוּ1 מזעזעיך והיית למשסות למו (חבק' ב ז). — ואמר הפיטן: כגבור מתרונן מיין, יקץ והריק זין (יוצ' ב פסח, אפיק רנן). — ועי' קוץ, קיץ.
1 אמר ריב"ג: קד ד'כר פי כתאב חרופ אללינ פי וייקצו מזעזעיך אליא' פי וייקצו מוקפה דאלה עלי אנּ בעדהא יא' והי פא' אלפעל קאל אבו אלוליד ואליא' ענדנה ע'יר מוקפה ואלמסורת עליה לית כותיה וחטף, ע"כ, ובעבר': כבר נזכר בספר אותות הרפיון ואמר ר' יהודה בויקצו מזעזעיך היוד בויקצו מעמדה מורה שאחריה יוד והיא פא הפעל ואני אומר כי היוד אצלינו איננה מעמדת והמסֹרת עליו לית דכותיה וחטף. ורד"ק, מכלול, שדה"פ), אמר וז"ל: והיוד בו מועמדת בגעיא להורות היוד פא הפעל כמו ויצקו על העולה. ע"כ. וכעין זה כתב גם בהשרשים. והביא מנחת שי: אפשר שיהיה בלא מאריך כמו שנמצא במקצת ספרים וכו' וכן נמצא במקצת ספרים בשני יודין.