, פ"ע, עת' אִיקַץ, יִיקַץ, וָאִיקָץ, וַיִּיקַץ, וַיִּקַּץ, וַיִּיקֶץ, בהפס' יִקָץ, מ"ר יִקְצוּ, — יָקַץ מִשֵׁנָתוֹ, עזבתהו השֵנה, שב להיות עֵר, erwachen; se réveiller; to awake : בחלמי הנני עמד על שפת היאר והנה מן היאר עלת שבע פרות וכו' ותאכלנה הפרות הרקות והרעות וכו' ומראיהן רע כאשר בתחלה וָאִיקָץ (בראש' מא יז=כא).  וַיִּיקֶץ נח מיינו (בראש' מא יז=כא).  וַיִּיקַץ יעקב משנתו (בראש' מא יז=כא).  וַיִּיקַץ פרעה והנה חלום (בראש' מא יז=כא).  וַיִּיקַץ משנתו ויסע את היתד (בראש' מא יז=כא).  וַיִּקַץ משנתו (בראש' מא יז=כא).  וַיִּקַּץ שלמה והנה חלום (בראש' מא יז=כא).  אולי ישן הוא וְיִקֶָץ (בראש' מא יז=כא).  — ובסהמ"א: בשעה שייקץ בסוף שנתו מברך הוא על מטתו (בראש' מא יז=כא).  — ובהשאל': וַיִּקַץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין (בראש' מא יז=כא), לאמר התעורר לעשות דבר.  הלוא פתע יקומו נשכיך וְיִקְצוּ1 מזעזעיך והיית למשסות למו (בראש' מא יז=כא).  — ואמר הפיטן: כגבור מתרונן מיין, יקץ והריק זין (בראש' מא יז=כא).  — ועי' קוץ, קיץ.