, ת"ז, מ"ר יַקִּירִים, יַקִּירֵי, — כמו יָקָר: הבן יַקִּיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו (ירמ' לא יט).  — ובתו"מ: מסרו (את שעיר המשתלח) למי שהיה מוליכו וכו' מיקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה (ירמ' לא יט).  עשה ביקירי ירושלם שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב (ירמ' לא יט).  לבש (שמעון הצדיק) בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן (ירמ' לא יט).  — ואמר הפיטן: ישראל בנך יקירך בכורך, צעצועי שעשועיך זכור בזכרך (ירמ' לא יט).  אין כמוך בטהורי מעלה ואין כמעשיך ביקירי מטה (ירמ' לא יט).