ת"ז, מ"ר יַקִּירִים, יַקִּירֵי, — כמו יָקָר: הבן יַקִּיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו (ירמ' לא יט).  — ובתו"מ: מסרו (את שעיר המשתלח) למי שהיה מוליכו וכו' מיקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה (יומ' ו ג-ד).  עשה ביקירי ירושלם שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב (סוכ' לז.).  לבש (שמעון הצדיק) בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן (יומ' סט.).  — ואמר הפיטן: ישראל בנך יקירך בכורך, צעצועי שעשועיך זכור בזכרך (סליח' ג עי"ת, אנוש).  אין כמוך בטהורי מעלה ואין כמעשיך ביקירי מטה (יוצ' יוה"כ, אין כמוך).