1, ש"נ, מ"ר יְקָרוֹת, — עננה טעונה כבדה, schwere Wolke; nuage chargé; laden clouds: והיה ביום ההוא לא יהיה אור יְקָרוֹת2 יקפאון והיה יום אחד הוא יודע ליי' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור (זכר' יד ו–ז).
1 עי' הערה לקמן.
2 נתחלפו הקדמונים במשמ' מלה זו. השבעים תרגמו במשמ' קֹר, וכן ת"י: לא יהי נהורא אלהין עדי וגליד, ע"כ, וכבר העיר לוי כי במקום עדי צ"ל ערי, כמו בהפשיטא, והוא קֹר. ורש"י פרש יקרות במשמ' אור כהה: יקרות ל' כיקר כרים הוא כמין אור הנראה שחרית על ההרים וכלה והולך, ע"כ, וגם מבאר שהכונה היא לא יהיה אור גדול אלא יקרות, בכונה של אור כהה. אבל, לפי כונה זו חסרות מלות כי אם בין אור ובין יקרות. ורוב שאר המפרשים הקדמונ' פרשו יקרות מלשון יקר הרגיל, ובמשמ' מיוחדת של מבהיק, כמו ירח יקר, ואמרו כי המלה יקרות מוסבה לאור ור"ל אור של יקרות, אור צלול ומבהיק. כך רד"ק, אמר וז"ל: לא יהיה אור יקרות שהוא אור הבהיר ולא אור קפאון שהוא אור עבות אלא כך בינוני. ע"כ. ובמשמ' דומה לזו גם רוב החדשים. אבל, כבר הרגישו החדשים כל הקושי שבמליצה זו, ולכן הסכימו קצתם להגיה וקרות במקום יקרות, וקצתם הגיהו עוד חֹם במקום אור, ופרשו שלא יהיה ביום ההוא לא חֹם ולא קֹר. אבל זו מליצה קשה מאד. וקצת החדשים ראו בהמלה יקרות כנוי מליצי להכוכבים, ואין זה יותר מרפא הכתוב מהמפרשים הקודמים, רק ריב"ג יחס למלה זו משמ' שנותנת מקום לפרש את הכתוב בדרך נאה. וז"ל: ומנ הד'א קיל ללשחאב אלמת'קל באלמא' אלמתראכמ יקרות וקפאון והו צפה מקאמ אלמוצופ כאנה קאל עבות יקרות ואמא וקפאון פהו אלמא' אלג'אמד פי אלשחאב אעני אלברד ותלח'יצ אלמעני למ יכנ צ'יא' ונור בל ט'למה אלשחאב אלמתראכמ אלמת'קל באלמא' וג'מודה, ע"כ, ובעבר': ומזה יאמרו לעננים כבדים במים נערמים יקרות וקפאון והוא תאר כאלו אמר עבות יקרות, וקפאון הוא המים הנגמדים בעבים והוא הברד, ותמצית פרוש הדברים הוא לא יהיה אור אבל יהיה אופל העננים הכבדים הטעונים מים. והסכים לפרוש זה בעקרו גם ראב"ע אלא בקצת שנוי ואמר: לא יהיה ישרת בעבור אחרת ומלת יקרות תואר והמתואר הם עבות וככה לא יהיה אור ולא יהיה עבות יקרות וקפאון דבר עב כדרך לא יום ולא לילה. ע"כ. והנה גם לפרושו של ריב"ג הקושי במקומו עֹמד שחסרות המלים כי אם, ותקונו של ראב"ע הוא דחוק ואינו מתקן כלום. אבל, בעצם פרוש המלה יקרות בענין עננים כבדים יש לו על מה לסמך, כי אעפ"י שלא הזכיר זאת ריב"ג אין ספק כי פרש כך עפ"י הלשון הערבית, שהשרש וקר משמש בה, כמו בעבר', במשמ' של כבדות ושל כבוד וחשיבות, והשם וִקר وقر פרשוהו המלונים הערבים: אלשחאב יחמל אלמא' אלד'י אוקרהא, ע"כ, ובעבר': וקר הוא הענן הטעון מים המכבידים אותו. ואין יקרות מוסב לאור, שהפסיקו בעל הטעמים בטעם מפסיק, אלא הוא מוסב ליקפאון, והעקר בנוסח הכתוב לא הקרי וקפאון בוו בראש, אלא דוקא הכתיב יקפאון ביוד בראש, והוא עתיד קל רבים מהפעל קפא, והוא ספור ליקרות, ור"ל שהיקרות, שהם העננים הכבדים והחשכים, יקפאון ויקדירו את השמים, ולכן יהיה לא יום ולא לילה. והנה אין ספק בדבר כי הנביא תאר יום רעש, כמו שנאמר שם למעלה: ונבקע הר הזיתים וכו' ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה וכו' ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עזיה, והתכון בהיקרות להעננים והאדים הממלאים את חלל האויר עפי"ר בעת הרעש.