, ש"ז, הַיְקָר, וִיקָר, בכנ' יְקָרָהּ, יְקָרוֹ, — א) דבר יָקָר, Kostbarkeit; chose précieuse; preicous thing : ונתתי את כל חסן העיר הזאת ואת כל יגיעה ואת כל יְקָרָהּ ואת כל אוצרות מלכי יהודה אתן ביד איביהם (ירמ' כ ה).  כארי שואג טרף טרף נפש אכלו חסן וִיקָר יקחו (יחזק' כב כה).  בצורות יארים בקע וכל יְקָר ראתה עינו (איוב כח י).  יש זהב ורב פנינים וכלי יְקָר שפתי דעת (משלי כ יה).  — ובמשמ' שכר רב: אדר הַיְקָר אשר יקרתי מעליהם (זכר' יא יג).  — ב) פְאֵר, Pracht; munificence בהראתו את עשר כבוד מלכותו ואת יְקָר תפארת גדולתו (אסת' א ד).  — ג) כָּבוד, Ehre; honneur; honour: וכל הנשים יתנו יְקָר לבעליהן למגדול ועד קטן (אסת' א כ).  ויאמר המלך מה נעשה יְקָר וגדולה למרדכי על זה (שם ו ג).  ויאמר המן בלבו למי יחפץ המלך לעשות יְקָר יותר ממני ויאמר המן אל המלך איש אשר המלך חפץ בִּיקָרוֹ יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וכו; והלבשו את האיש אשר המלך חפץ בִּיקָרוֹ וכו' (שם ו=ט).  ואדם בִּיקָר בל ילין נמשל כבהמות נדמו (תהל' מט יג).  — ואמר הפיטן: בשורי מעשהו זר מעשהו, לא שמר צווי ויפירהו, ביקר לא לן ויגרשהו (יוצ' ב שבוע', בשורי מעשהו).  — יְקַר דבר, החלק היותר טוב ומובחר בו, יְקַר כבשים וכדומה, החלב שבהם: כי רשעים יאבדו ואיבי יי' כִּיקַר1 כרים כלו בעשן כלו תהל' לז כ.  — ובתו"מ וסהמ"א: הצדיקים שאינן נוטלים מן יקרם שלעתיד לבוא בעולם הזה (מד"ר בראש' סז).  חרבה עירנו וגלה יקרנו ושמם מקדשנו וניטל כבוד מבית חיינו (סדור רע"ג, מוס' ר"ח).  זה שמוסר את נפשו ואת יקרו עליהם (על המצות) יש לו בושת שמביישין אותו עליהם ואעפי"כ מקיימם (ספ' חסידים, תתרלח).