פ"ע, יַָקַרְתָּ, יַָקְרָה, עת' אִיקַר, תִּיקַר, וַיִּיקַר, וַיִּקַר, — א) יַָקַר בעיניו הדבר, היה הדבר יַָקָר בעיניו, חשוב ונכבד ואהוב, teuer, wert s.; être cher, précieux; be dear, precious:  לא ארע לך עוד תחת אשר יַָקְרָה נפשי בעיניך היום הזה ש"ב כו כא.  ויתחנן אליו וידבר אליו איש אלהים תִּיקַר נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך מ"ב א יג, ר"ל תחוס נא אלינו.  מאשר יַָקַרְתָּ בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשך ישע' מג ד.  מתוך ומחמס יגאל נפשם וייקר דמם בעיניו תהל' עב יד. — ואמר המשורר:  ועוד אם תאחרנה עתים מזומנות, יבואון ותיקרנה קהלות הבחונות, ועולות תכשרנה וימחו עונות ר"י הלוי, לבית ישראל. — ויַָקַר לו במשמ' זו:  ולי מה-יָקְרוּ רעיך אל תהל' קלט יז. — ושמו יַָקַר, היה גדול וחשוב ונכבד:  ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול וַיִּיקַר שמו מאד ש"א יח ל. — יַָקַר מֵעַל פלוני, הרויח ממנו, verdienen; gagner; to gain:  ואמר אליהם אם טוב בעיניכם הבו שכרי ואם לא חדלו וישקלו את שכרי שלשים כסף ויאמר יי' אלי השליכהו אל היוצר אדר היקר אשר יַָקַרְתִּי מעליהם ואקחה שלשים הכסף ואשליך אתו בית יי' אל היוצר זכר' יא יב-יג. — ב) יֵקַר הפדיון וכדומה, יהיה יקר, יעלה בדמים רבים:  וְיֵקַר פדיון נפשם וחדל לעולם תהל' מט ט. — ג) *יַָקַר הדבר, היה כבד, schwers s.; péser; to weigh:  אמרו יקרו ידיו של משה באותה שעה כאדם שתלויין לו כדין של מים מכי' בשלח, עמלק ב. — ד) °יַָקַר פלוני, חשב את עצמו יַָקָר, נכבד, התנהג בכבוד:  אשר יֵקַר וימנע לבקש לנפשו מבני איש מאויים, משֻבח מאשר ישאל אנשים אשר אינם לשֵלתו ראוים ר"ש הנגיד, בן משלי א יב.

— הִפע', הוֹקִיר, אוֹקִיר, הֹקַר, — א) פ"י, עשה יַָקָר, שיהיה רב המחיר:  אוֹקִיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר ישע' יג יב. —  ב) עשה שיהיה לא מצוי, לא תדיר:  הֹקַר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך משלי כה יז. — ואמר המשורר:  ומבית אח שמור רגל והוקר, וסור מבעלי כזב ושקר רה"ג, שירי מוסר השכל. — ג) פ"ע, *הוֹקִירָה הסחורה וכדומה, נעשתה יְקָרָה, עלה מחירה:  שהוקיר המקח ירוש' כתוב' יא לד:.  היו בזול והוקירו בין שהוא גרם בין שהיא גרמה נותנין בזול שם יב לד ד.  ומי שהלוה את חבירו דינר ולאח"כ הוקירו (הדינרים) אסור ליטול ממנו דינר הלכ' פסוק', ממונות.  רב כהנא נתן מעות על פשתן לבסוף הוקיר פשתן מכרוהו לו בעליו שם.  המשיכו להן פירות ליתומים הוקירו לא יהא כח הדיוט חמור מן ההקדש הזילו זו היא של רב נהילאי בר אידי שם.

—  הָפע', *הוּקַר, כמו הוֹקִיר, נעשה יקר, המקח, המחיר:  שהיה רבן גמליאל מלוה את אריסיו חטין בחטין לזרע וכו' בזול והוקרו ונוטל מהן כשער הזול ב"מ ה ח.  לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו דמים שמא יוקרו חטים ונמצאו באות לידי רבית שם ט.  המוכר יין ושמן לחבירו והוקרו או שהוזלו ב"ב ה ח.  בין ביוקר והוזלו בין בזול והוקרו מוכרו בזול ירוש' מע"ש ד נד ד.  אומר אדם לחבירו הלויני כור חיטין וקוצץ לו דמים הוזלו נותן לו חטים הוקרו נותן דמיהם ב"מ עה..  א"ר חסדא מכר לו שוה חמש בשש והוקר ועמד על שמנה מי נתאנה לוקח ב"ב פג:.  שהוקר השמן ובאת לשאול אם תמכור מד"ר בראש' לה.  ר' יצחק אמר שמא הוקר השער שם צב.  אפילו שתק עד שהוקר השער תוספ' גיט' ל..   ולעולם אינו משלם אלא לפי דמים שהיתה שוה בשעת אכילה בין שהוזלה בשעת תשלומין בין שהוקרה רמב"ם, תרומ' י כו.  המוכר לחבירו שוה ארבע בחמש וכו' ולא הספיק להראות לתגר או לקרובו עד שהוקר ועמד בשבע הוא, מכיר' יב יג.

—  פִע', *יִקֵּר את פלוני, כִּבֵּד אותו:  הגבירה הזאת אדם מיקר אותה מד"ר במד' כג.  אמר להם הקב"ה בני חייכם כשם שגידלתי אתכם בעולם הזה כך אני מגדיל ומייקר אתכם לעתיד לבא שם דבר' ז.  אמר ר' חנינא בר יצחק יקר עצמך ויקר אבותיך ולא נכנסתם למלכות אלא ע"י שכיבד זקנך לזקנו שם אסת' ג, רב פתח.  כי האדם הזריז מכסה הדעת ומיקרה והכסיל יפרוש האולת ומפרסמה תשו' דונש על רסע"ג 39.  וכדי ליקר מאד ולהגדיל ענין יצחק אמר ותלד שרה אשת אדוני בן וכו' רך ויחיד לבני אמו ר"י אברבנאל, חיי שרה. —  ואמר החכם:  ירא יי' בכל לבך וכבד כהניו יַקֵּר אל זה בראך ולא תעזוב משרתיו ב"ז, תרגום ב"ס ז כח. —  ואמר הפיטן:  ספרו בקרת, קצבו חקרת, נזלו הקרת, פלאו סקרת, מועדו יִקַּרְתָּ יוצ' שבת החדש, רבות עשית.  רואיו לבקר, עדיו לחקר, מאמיריו ליקר, ממיריו לעקר שם, חי וקים.  חשכני מבול שוחחים, יקרני בגיא צחיחים, כשושנה בין החוחים יוצ' ב פסח, אפיק רנן.  —  ובמשמ' גאוה:  אמר לא אברא אותה מן הראש שלא תהא מיקרת ראשה לא מן העין שלא תהא סקרנית מד"ר בראש' יח.

—  נִתפ',  *נִתְיַקַּר, —  א) נעשה כבד:  ולמה היו הקנים עשויים כחצי קנה חלול כדי שלא יתיקרו על הלחם מד"ר במד' ד.  וידי משה כבדים בשביל שנתעצל במצוה ומנה אחר תחתיו נתייקרו ידיו רש"י שמות יז יב. —  ב) °נהג כבוד בעצמו:  והוא (הנולד במזל שבתאי) עניו ומתיקר וחזק ראב"ע, ראש' חכמה ד.  ואלו עשה (אבי הכלה) מעשה ולא אמר בפני הבריות שלא היה חפץ בו (בהחתן) אלא היה מבטל הדבר בינו לבינו היה מתיקר החתן לומר שהוא אינו חפץ בה שו"ת מהרי"ט, חו"מ ג שצט. —  ואמר הפיטן:  מועדו יקרת, ובו יקרת ונתיקרת שבת החדש, רבות עשית.  גבורותיו אשנן בלי שפת שקר, גבהי דוק מתח ורקע תבל להתיקר, עשה גדולות עד אין חקר שבת ב אחה"פ, ארנן.  —  ג) °הִתְיַקַּר בחפץ פלוני, נתן בו מחיר רב:  אדם חשוב שאנו יודעין בו שאם צריך לאותו דבר היה נותן ומתיקר בו עד סך זה ר"א מלוניל, ארח' חיים, פדיון הבן ב.  —  ד) °נתיקר הדבר, עלה מחירו, כמו הוקיר, הוקר:   שאין האחד (מן השותפים) יכול למכור שלא מדעת חבירו וכו' ואם מכר ונתייקר השער לאחר זמן אין עליו כלום רש"י גיט' לא:.  אם האפוטרופוס מכר פירות משל יתומים ומשכן הלוקח ועדין לא נתן המעות ונתייקרו חוזרין בהם היתומים וכו' קבלו היתומים הדמים ולא משך הלוקח הפירות ונתייקרו חוזרין בהם כשאר כל אדם טוחו"מ קצט ג.

—  פֻע', *יֻקַּר, מְיֻקָּר, —  נעשה יקר, מכֻבד:  קשר אותו בקורכין שלו מיוקר מד"ר במדב' כג. משובחת ומיוקרת האוה"ד לרסע"ג, תרג' ממחבר קדום. —  ואמר הפיטן:  קפאון חק אלפת היקר, לוטה באור יקר, חשוף לעם מְיֻקָּר, לעמוד על עקר יוצ' שבת פרה, קפאון.  גם סביבות ההרה, עמדה אום מיוקרה, דת מפנינים יקרה סמא"צ, פיוט' לש"ת, אל עליון.