— קל לא נהוג.

— הִפע', הוֹרָה, הוֹרֵיתִי, הוֹרֵתִי, מוֹרֶה, אוֹרֶה, יוֹרֶה, יוֹרוּ, הוֹרֹת, הוֹרָהוּ, הוֹרֵתָנִי, הוֹרֵתִיךָ, הוֹרוּנִי, הוֹרֵנִי, הֹרֵנִי, אוֹרְךָ, תּוֹרֵם, יוֹרֵנִי, יוֹרֵנוּ, יוֹרֶנּוּ, יוֹרֵהוּ, יוֹרֵם, יֹרֵם, תּוֹרְךָ, תֹּרֶךָּ, יוּרוּךָ, — א) הוֹרָה את פלוני דבר, עשה לו אות באצבע וכדומה שיראה הדבר, Zeichen geben, zeigen; indiquer, marquer; to indicate : ויצעק אל יי' וַיּוֹרֵהוּ יי' עץ וישלך אל המים (שמות יה כה).  קורץ בעינו מולל ברגלו מֹרֶה באצבעותיו (משלי ו יג).  וְתוֹרְךָ נוראות ימינך (תהל' מה ה).  — ובפרט הוֹרָה לפני פלוני או את פלוני את הדרך, או בהדרך, הראה לו אנה ילך, נְהָגוֹ, הוליכו בדרך, אם במשמ' הפשוטה או במליצה בענין מוסרי: ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף לְהוֹרֹת לפניו גשנה ויבאו ארצה גשן (בראש' מו כח).  וְהוֹרֵיתִי אתכם בדרך הטובה והישרה (ש"א יב כג).  כי תוֹרֵם את הדרך אשר ילכו בה (מ"א ח לו), ר"ל איך להתנהג בחיים.  אשכילך וְאוֹרְךָ בדרך זו תלך (תהל' לב ח).  הוֹרֵנִי יי' דרכך ונחני בארח מישור (שם כז יא).  טוב וישר יי' על כן יוֹרֶה חטאים בדרך (שם כה ח).  מי זה האיש ירא יי' יוֹרֶנּוּ בדרך יבחר (שם יב).  הוֹרֵנִי יי' דרך חקיך (שם קיט לג).  בדרך חכמה הֹרֵתִיךָ הדרכתיך במעגלי ישר (משלי ד יא).  — והוֹרָהוּ מִדַּרְכּוֹ: לכו ונעלה אל הר יי' אל בית אלהי יעקב וְיוֹרֵנוּ מדרכיו ונלכה בארחתיו (ישע' ב ג).  — ובמנהגי האדם באכילה ושתיה וכדומה: כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין (רמב"ם, דעות ד כ).  — ב) הוֹרָה את פלוני, אמר לו מה לעשות, למד אותו, unterweisen, unterrichten; enseigner; to instruct : ואנכי אהיה עם פיך וְהוֹרֵיתִיךָ אשר תדבר (שמות ד יב).  ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו וְהוֹרֵיתִי אתכם את אשר תעשון (שם יה).  לשמר מאד ולעשות ככל אשר יוֹרוּ אתכם הכהנים הלוים (דבר' כד ח).  ושמרת לעשות ככל אשר יוֹרוּךָ על פי התורה אשר יוֹרוּךָ ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה (שם יז י-יא).  יבוא נא (המלאך) עוד אלינו וְיוֹרֵנוּ מה נעשה לנער היולד (שופט' יג ח). — ובמדרש: מיד קפץ הדיבור על משה והורהו מה לעשות (מד"ר במד' ד).  — ואמר המשורר: ולאל אשא עיני כשכיר יקוה פעלו, ויורוני רעיוני להסתופף בצל אהלו (רמב"ע, מדי ימי).  —  ג) לִמֵּד את פלוני מלאכה או חכמה וכדומה, lehren; enseigne; to teach: וימלא אתו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה וכו' וּלְהוֹרֹת נתן בלבו (שמות לה לא-לד).  וּלְהוֹרֹת את בני ישראל את כל החקים אשר דבר יי' אליהם (ויקר' י יא).  ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי לְהוֹרֹתָם (שמות כד יב).  יוֹרוּ משפטיך ליעקב ותורתך לישראל  (דבר' לג י).  הליכו שמה אחד מהכהנים אשר הגליתם משם וכו' וְיֹרֵם את משפט אלהי הארץ ויבא אחד מהכהנים וכו' ויהי מוֹרֶה אתם איך ייראו את יי' (מ"ב יז כז-כח).  את מי יוֹרֶה דעה ואת מי יבין שמועה (ישע' כח ט).  למשפט אלהיו יוֹרֶנוּ (שם כו).  הוי אמר לעץ הקיצה וכו' הוא יוֹרֶה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו (חבק' ב יט).  ויעש יהואש הישר בעיני יי' כל ימיו אשר הוֹרָהוּ יהוידע הכהן (מ"ב יב ג).  ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יוֹרוּ ונביאיה בכסף יקסמו (מיכ' ג יא).  ואת עמי יוֹרוּ בין קדש לחל (יחזק' מד כג).  ממשפטיך לא סרתי כי אתה הוֹרֵתָנִי (תהל' קיט קב).  — ד) הודיע לאדם מה שלא ידע, באר לו מה שלא הבין, belehren; instruire; enleighten: בלעדי אחזה אתה הוֹרֵנִי אם עול פעלתי לא אסיף (איוב לד לב).  הוֹרוּנִי ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי (שם ו כד).  הלא הם יוֹרוּךָ יאמרו לך (שם ח י).  ואולם שאל נא בהמות וְתֹרֶךָּ ועוף השמים ויגד לך או שיח לארץ וְתֹרֶךָּ ויספרו לך דגי הים (שם יב ז-ח).  — ה) *הוֹרָה כך וכך, בעניני הלכה ופסקי דינים, החליט כי כך הוא הדין: הורו ב"ד לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה (הור' א א).  הורו בית דין וידעו שטעו וחזרו בהן (שם ב).  הורה כהן משיח לעצמו (שם ב א).  הורוה ב"ד לינשא והלכה וקלקלה (יבמ' י ב).  חרב בא לעולם על ענוי הדין ועל עוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה (אבות ה ח).  אמרו לו (לר' יוסי) אחר שהוריתה לנו על אוצר יבנה שלפנים מן החומה שהוא דמאי (תוספתא דמאי א יג).  תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו על מי ביצים שאין כשירין וכו' מאותה שעה גזרו שלא יהא תלמיד מורה הורייה (ירוש' שבי' ו לו ג).  תלמיד שהורה אפילו כהלכה אין הוראתו הורייה וכו' מעשה בתלמיד אחד שהורה לפני ר"א רבו אמר לאימא שלום אשתו אינו יוצא שבתו וכו' אסור לתלמיד להורות הלכה בפני רבו עד שיהא רחוק ממנו שנים עשר מיל (שם).  מורה הלכה בפני רבך את וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה (ברכ' לא:).  הורה רבי יוסי בר חנינא כרבי ישמעאל (שבת יט:).  לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן (ערוב' סג.).  כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש (שם).  זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה (סוט' כב.).  אר"א בר' יוסי דבר זה הוריתי בעיר רומי לאיסור וכשבאתי אצל חכמים שבדרום אמרו לי יפה הוריתה ניד' נח..  וכל זקן שמורה הוראה אם ירצה שיקבלו אחרים הוראתו צריך הוא לקיימה תחילה (מד"ר שמות מג).   ובמשמ' °סימן ואות: היוד בויקצו מעמדת מורה שאחריה יוד והיא פא הפועל (השרש' לריב"ג, יקץ).  השמים בהא הידיעה להורות כי על אלה הנראים ידבר (ראב"ע בראש' א א).  והנה הכתוב אומר ברקיע השמים שיורה שיש שמים למעלה ממנו (שם יד).  גם יורה זה הסוד שיש יכולת באדם שיחיה לעולם (שם ג כד).  ויורה על אמתת זה הפרוש הפסוק הבא אחריו (שם ד יג).  אם יוחש (הנפח) ירחיי התבנית מורה שהוא בכבד עצמו והיותו ארוך או על תבנית אחרת מורה שהוא בזולתי הכבד (קאנון ג יד א א).  —  ובחכמת הלשון, °מלה מורה כך וכך, כונתה של המלה היא כך: סוף דבר גדולת זה השם (שם המפורש) והשמירה מלקרות אותו להיותו מורה על עצמו יתעלה מאשר לא ישתתף אחד מן הברואים בהוראה ההיא (מו"נ א סא).  כי כן היא הוראת כל שם נגזר כי הוא מורה על ענין ועל נושא (שם סב).  ויזדמן במקרה שתהיה המלה ההיא בלשון השומע מורה על הפך העניין ההוא אשר רצהו המדבר (שם ב כט).  כי לא מצא מהלשון הזה מה שיורהו על מהות פאו (ר"י א"ת, הקד' השרשים לריב"ג).  זה הוא אשר יורה עליו הדבור ושמוש הלשון (שם, או).  ויורה על זה אמרו אחרי זה הנה אתם בטחים וכו' (שם, אלם).  ויש מלה אחרת בזה השרש מורה על הודעת הרבים (שרשי רד"ק, אלה).  מלה מורה על המדבר בעדו (שם, אן).