פ"י, יָרִיתִי, יֹרֶה, יוֹרִים, נִירֶה, יָרֹה, לִירוֹא1, לִירוֹת, יְרֵה, — יָרָה גוף לתוך מים וכדומה, זרק אותו, הטיל מידו בכח, schleudern; jeter; to cast: מרכבת פרעה וחילו יָרָה בים שמות יה ד. וַנִּירָם2 אבד חשבון עד דיבן במד' כא ל. — ואמר המשורר: נרוץ להלחם בצבאות חטא תמיד ואל נחדל עדי נירם ר"י חריזי, הענק ג. — וליחיד °אִירֵהוּ: ואם לא נאמנה רוחו בי אירהו ואמוגגנו ביד אולתו לכלותו ב"ז, תרג' ב"ס ד יט. — וחֵץ, ואבן, וכדומה:  הנער רץ והוא יָרָה החצי להעברו ויבא הנער עד מקום החצי אשר יָרָה יהונתן ש"א כ לו-לז. ויאמר אלישע יְרֵה מ"ב יג יז. כמתלהלה הַיֹּרֶה זקים חצים ומות משלי כו יח. ותכבד המלחמה על שאול וימצאהו המורים בקשת ויחל מן הַיּוֹרִים דהי"א י ג. וירו הַיֹּרִים למלך יאשיהו דהי"ב לה כג. כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר לִירוֹת במו אפל לישרי לב תהל' יא ב. דרכו חצם דבר מר לִירֹת3 במסתרים תם שם סד ה. להיות על המגדלים ועל הפנות לִירוֹא בחצים ובאבנים גדלות דהי"ב כו יה. — יָרָה מַצֵּבָה: הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יָרִיתִי ביני ובינך בראש' לא נא. — ויָרָה אבן היסוד וכדומה: על מה אדניה הטבעו או מי יָרָה אבן פנתה איוב לח ו. — ויָרָה גורל: ואתם תכתבו את הארץ שבעה חלקים והבאתם אלי הנה וְיָרִיתִי לכם גורל פה יהוש' יח ו. — ובתו"מ: יורה כחץ יבמ' סה., נדר' צא.. באותה שעה ירה בהן חצים וחניתות נדר' לט:. ולוי אחיו הגיע ובא ועמד אצלו וירה בחץ והרג לאילן מלך עש וכו' וירה יעקב חצים והרג לפרעתין מלך חצר ילקוט וישלח קלג. והיה נוטל קשת וחצים והיה יורה אחרי העופות פרקי ר"א ל. — ומקור: כי היה גבור בכוחו לירות בשתי ידיו ילקוט וישלח קלג. ויחר לטיטוס על ירות היהודים חצים בשלישו יוסיפון, פרק פב. והיה כי יבקשו הנלחמים להפיל את החומה יורו בחוזק את קורת האיל כירות רמח קטן שם ע. כחצי גבור משכיל שלא ישובו ריקם בירותו שלא יהרג רד"ק ירמ' נ ט. וראה סוקרט מלמד ילמד לנערה הכתיבה אמר הוי המלמד לא ישקו החץ אלא לירות בו מוסרי הפלסופ' ב א. — ופָעוּל °יָרוּי: ודרך המבקש חץ הירוי הולך עד מקום שרואה החץ רש"י ש"א כ כא.  כאשר תראה מן החץ הירוי אם יש בו עופרת שמרוב תנועת מרוצתו יתחמם העופרת ויותך השמים והעולם לאבן סיני יג. — וצווי לנקב' °יְרִי: כי לא פני גדול פני רב תשאי לא תחניפי את גבול ארצמו, לא תחליקי לשונך חץ יְרִי תוך מורשי לבם וכליותמו רע"פ, הקד' מתק שפת'. 

— הִפע', הוֹרָה, מוֹרֶה, עת' אוֹרֶה4, יוֹרֶה, וַיּוֹר, יֹרוּ, וַיֹּרוּ, הוֹרֵנִי, הֹרַנִי, וַיֹּרֵם, —  הוֹרָה חֵץ וכדומה, כמו יָרָה: ואני שלשת החצים צדה אוֹרֶה לשלח לי למטרה ש"א כ כ. ויאמר לנערו רץ מצא נא את החצים אשר אנכי מוֹרֶה שם לו. וימצאהו הַמּוֹרִים אנשים5 בקשת ויחל מאד מהמורים שם לא ג. מלך אשור לא יבוא אל העיר הזאת ולא יוֹרֶה שם חץ ישע' לז לג. ויפתח (את החלון) וכו' וַיּוֹר ויאמר חץ תשועה ליי' מ"ב יג יז. הלוא ידעתם את אשר יֹרוּ מעל החומה ש"ב יא כ. וַיֹּראוּ6 המוראים אל עבדיך מעל החומה שם כד. לירות במסתרים תם פתאם יֹרֻהוּ ולא ייראו תהל' סד ה. — הוֹרָהוּ לטיט וכדומה, הטילהו לתוכו: הוֹרַנִי לחמר ואתמשל כעפר ואפר איוב ל יט. — ובתו"מ: ליונה שברחה מבן נץ ונכנסה לטרקלין של מלך וכו' נכנס בן נץ אחריה נעל המלך בפניו את כל החלונות והתחיל המלך מורה בו בחצים מכי' בשלח ב ו. שלש מאות חצים הורו בו (ביאשיהו) עד שנעשה גופו ככברה מד"ר איכ', צדיק הוא. והיה רוכב על הסוס לפניו ולאחריו וכו' והוא היה בא לקראת יהודה מקושט בכלי ברזל ומורה חניתות ילקוט וישלח קלג. — ובהשאלה: ר' אבהו אמר מורה אני דברי לתוך פיך כמו חץ מד"ר שמות ג. — ואמר המשורר: הורו בחץ לשון סגור לבות אבל הורום ידי האל להחטיאנו רמב"ע, על אף. והעפעפים אשר יורו ולא יחטיאו אל צלעי, והלחיים אשר יקוד גחליהם יצית אש במעי ר"י חריזי, תחכמ' כ. 

— נִפע', עת', יִיָּרֶה, — יירו אותו, יוּטל, יֻשְׁלַךְ: סקול יסקל או ירה יִיָּרֶה אם בהמה אם איש לא יחיה שמות יט יג.