* 1, כָּאן2, כַּאַן3, — מלת הרמז למקום, כמו כֹּה, ומשמשת א) במשמ' העקרית, במקום הזה: הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם אמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר וכו' מי כאן מוכר ישן (דמאי ד ו).  יש כאן עוברין שהן כשרין (דמאי ד ו).  יש כאן שהוא אומר מטמאך לא טימאני ואתה טימאתני (דמאי ד ו).  אשה פיקחת מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן ונמצאת מרבצת את ביתה בשבת (דמאי ד ו).  אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותו שהיום כאן ומחר בקבר (דמאי ד ו).  הלך ועבר על פתח ביתו אמר מי כאן הלל מי כאן הלל (דמאי ד ו).  — ובאה גם בהוספת ב בתחלתה, בְּכַאן במקום כַּאן, ומעט מעט גבר מנהג זה והיה כמעט לבדו נהוג בספרות המאוחרת: עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחבירו בכאן4 הנחתי התרנגולין שלי (דמאי ד ו).  בכל ספר מלאכי כתיב יי' צבאות ובכאן5 כתיב אלהי ישראל (דמאי ד ו).  התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם לא ראיתם בכאן רבי (דמאי ד ו).  שבזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין כשבא עני ועמד על פתחו של בעל הבית ואמר להם אביכם יש בכאן יאמרו לו הן בוא והכנס וכו' ובזמן שאדם ענותן ובני ביתו קפדנין ובא עני ועמד על פתחו ואמר להם אביכם יש בכאן ואומרים לו לא וגוערין בו (דמאי ד ו).  עמד (פרעה) בחצי הלילה וקרא למשה ולאהרן וצועק והולך בכל חוצות ישראל ואומר היכן משה ואהרן עומדים נערים קטנים של ישראל משחקין ואומרין לו היכן אתה הולך ומי אתה מבקש ואומר משה אוהבי אני מבקש והם אומרים בכאן הוא עומד ואחרים בכאן הוא דר במקום אחר עד שמצא את הבית (דמאי ד ו).  מעשה באדם אחד שהיה עומד בדרך רשות הרבים ובא לו גוי אחד ואמר לו ראית בכאן חמור אחד כלו לבן (דמאי ד ו).  אמר לו יוסף עוזיאל אני רואה בכאן נער ועצים על ראשו ובתוכו עקרב (דמאי ד ו).  ועל עיקר זו החלוקה שישנה ביניהם באו הדברים שבין ר' מאיר ור' יהודה בכאן (דמאי ד ו).  ולא הוזכרה בכאן אלא כדי להקשות ממנה (דמאי ד ו).  הודיענו בכאן כי רבי שהתפלל של שבת בערב שבת כבר קיבלה לשבת עילויה (דמאי ד ו).  עשה אלהים שבכאן קודש והוא אינו אלא חול וכו' נתברר שאלהים שבכאן חול (דמאי ד ו).  והאור בכאן (בפסוק זה) הוא הצורה אשר אמרו עליה חכמי המחקר שאינה גוף ולא נדבקת אל גוף (דמאי ד ו).  והשוכן בכאן (בפסוק זה) אינו מטעם השוכן בארץ (דמאי ד ו).  ולשון אבליו בכאן מלשון תאבל הארץ שהוא כטעם תחרב (דמאי ד ו).  אם היום בכאן ארוך קצור להלן ואם קצור בכאן ארוך להלן (דמאי ד ו).  ונראית (החמה) בכאן הולכת במריצות (דמאי ד ו).  ואני חותם בכאן את המאמר הראשון ומתחיל לחבר את המאמר השני (דמאי ד ו).  ולא התכוון בכאן באמרו שמע ישראל לשמע האזן אך התכוון לאמונת הלב (דמאי ד ו).  והוא מפורש בכתובות פרק נערה ומפורש בכאן אעפ"י שלא עשה בה מעשה קנאה (דמאי ד ו).  בשר שפלטתו סכין מעט בכאן ומעט בכאן בכל העור (דמאי ד ו).  אלולין שחופרין כל הארץ בכאן ובכאן ולא ינוחו במקום אחד (דמאי ד ו). אם היו אלו הרועים שכורים לעכו"ם אחרים יום או שנה ודאי לא יעמדו בכאן ולא באו אלא אקראי בעלמא (דמאי ד ו).  נאמר בכאן (בפסוק זה) על כן יאמר בספר מלחמות ה' (דמאי ד ו).  ויש במשקל פעלים משונים ואני אכתוב לך בכאן מה שאזכור  (דמאי ד ו).  יהודה וישראל נקראו בכאן גוים וגם נקראו עמים (דמאי ד ו).  בעוד שהעוֵר והפסח יהיה בכאן לא יבא דוד הנה (דמאי ד ו).  לפי הפשט בכאן מדבר בבנים ובבני בנים (דמאי ד ו).  כתוב בפ' בהר סיני כי ימוך אחיך ונמכר לך וכו' ובכאן הוא אומר שש שנים יעבוד (דמאי ד ו).  הילכך יש לו גם בכאן ללוקח טענת דריסה (דמאי ד ו).  פסוק זה וכו' בכאן היה לו לכתוב אותו לא בדברי הימים (דמאי ד ו).  שמה באותו מקום שהיה שם מטולטל תרכב מרכבה שתחשב אותה לנפשך לכבוד גדול ובכאן יהיה לך בה קלון אם תרכב אותה (דמאי ד ו).  — עד כאן, עד המקום הזה: חזור לאחריך שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת (דמאי ד ו).  — לכאן, להמקום הזה: אמר לו רבי אליעזר לר' יהושע לא באנו לכאן אלא לנסיון (דמאי ד ו).  ברשותו הושלכנו לכאן וברשותו נצא (דמאי ד ו).  — לְכַאן וּלְכַאן, לצד אחד ולצד השני: שהיה הפתח רחב חמש אמות והוציא אחת לכאן ואחת לכאן (דמאי ד ו).  פלימו אומר אני ראיתי אותו הבית והיו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן ואמרו לי בית זה שקירה רבי חנינא בן דוסא בתפלתו (דמאי ד ו).  לפי שגזר הקב"ה על הדבור שיצא וילך אצל משה ועשה לו הקב"ה שביל שבו יצא הדבור עד שיגיע למשה ולא נשמע לכאן ולכאן (דמאי ד ו).  — מִכַּאן, מהמקום הזה: נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך (דמאי ד ו).  העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו (דמאי ד ו).  עגה משה עוגה קטנה ועמד בתוכה וביקש רחמים עליה ואמר איני זז מכאן עד שתתרפא מרים אחותי (דמאי ד ו).  אמר משה אם מניח אני את ישראל וארד אין להם תקומה לעולם איני זז מכאן עד שאבקש עליהם רחמים (דמאי ד ו).  באותה שעה אמר אברהם איני זז מכאן עד שתשבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם (דמאי ד ו).  שבועה איני זז מכאן עד שתמסרני בידם (דמאי ד ו).  כיון  שירד המלאך אמר להם צאו לכם מכאן (דמאי ד ו).  — מִכַּאן וּמִכַּאן, מעבר מזה ומעבר מזה: מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו עכו"ם וכו' מכאן ומכאן למקום שארצה אלך לא מכאן ולא מכאן הריני כבני עירי (דמאי ד ו).  בונין את הכותל באמצע ועושין חזית מכאן ומכאן (דמאי ד ו).  הכהנים מקיפים את הארון והלוים את הכהנים וכל ישראל מכאן ומכאן (דמאי ד ו).  סלע הבא בידים זה חופר בורו מכאן וזה חופר בורו מכאן (דמאי ד ו).  זה בא מכאן וזה בא מכאן (דמאי ד ו).  והיו לו (לבן כוזיבא) מאתים אלף מכאן ומכאן ובשעה שהיו יוצאין למלחמה היו אומרים לא תסעוד ולא תסכוף (דמאי ד ו).  — שֶׁכַּאן: צד שכאן6 וצד שכאן חובש את האמצעי (דמאי ד ו).  עד שיהא עומד שכאן ועומד שכאן רבה (דמאי ד ו).  עומד שכאן מתיר פירצה שכאן (דמאי ד ו).  אילו שכאן מונין משיצא המת ואילו ששם מונין משייסתם הגולל (דמאי ד ו).  א"ר יוסי קרובין שכאן למידין מקרובין שלהלן (דמאי ד ו).  ככתב שכאן כן כתב שכאן לא מעובה ולא מידק אלא בינוני (דמאי ד ו).  — ב) במשמ' בענין זה: מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה אם בתחלה כאן וכאן אסור קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה אם בתחלה כאן וכאן אסור (דמאי ד ו).  שבשילה אוכלים קדשים קלים ומע"ש בכל הרואה ובירושלם לפנים מן החומה וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים (דמאי ד ו).  מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן7 שכם (דמאי ד ו).  כאן ביחיד וכאן בצבור (דמאי ד ו).  לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב וכאן אפילו בדברים לפי שבכל מקום אין אדם מזכה עד שיהו קרקעות ומטלטלין במקום אחד וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר (דמאי ד ו).  כשם שהן חלוקין כאן כך חלוקין בשכונת קברות (דמאי ד ו).  כאן בבריאות וכאן בתשות (דמאי ד ו).  מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני א"ר יוסי כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת א"ר יונה כאן וכאן8 אין היד שולטת אלא עשו הרחק לכלי ראשון ולא עשו הרחק לכלי שני (דמאי ד ו).  כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום (דמאי ד ו).  כאן בזמן שישראל שרויין במדבר כאן בזמן הזה (דמאי ד ו).  כאן בירידה שלפניו ועלייה שלאחריו כאן בעלייה שלפניו וירידה שלאחריו (דמאי ד ו).  — ועם ב, בְּכַאן: ובכאן (בברכת השנים) אי אפשר לחזור למקום שפסק (דמאי ד ו).  — ג) במשמ' בזמן זה, מִכַּאן ועד זמן פלוני: (הרי זה גיטך) על מנת שתתני לי מכאן ועד שלשים יום (דמאי ד ו).  הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום (דמאי ד ו).  (הרי את מקודשת לי) על מנת שאתן לך (הכסף) מכאן ועד שלשים יום (דמאי ד ו).  מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו (דמאי ד ו).  כל ראיות שיש לך הבא מכאן עד שלשים יום (דמאי ד ו).  מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנן לו מכאן ועד שלשים יום והוא אומר מכאן ועד עשר שנים (דמאי ד ו).  — מִכַּאן וְאֵילַךְ: מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן וכו' הקורא מכאן ואילך לא הפסיד (דמאי ד ו).  מלכות פרס בפני הבית שלשים וארבע שנה מלכות יון מאה ושמונים מלכות בית חשמונאי ק"ג מלכות הורדוס ק"ג מכאן ואילך צא וחשוב לחרבן הבית (דמאי ד ו).  עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי (דמאי ד ו).  המפקיר את שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו מכאן ואילך אין יכול לחזור בו (דמאי ד ו).  למלך שנשבה בנו והלך והצילו והלכו בני הפלטין מבקשין לקלס למלך ובנו מבקש לקלסו אמרו לו אדוננו מי יקלסך תחלה א"ל בני מכאן ואילך מי שרוצה לקלסני יקלסני (דמאי ד ו).  שהיתה מתרעמת על מנוח בעלה על שלא היתה יולדת והרית ויולדת בן מכאן ואילך את תקבלי הריון ותלדי בן (דמאי ד ו).  אמר להם (האלהים למשה ולאהרן) מיכאן ואילך הרי ראשי חדשים מסורים לכם (דמאי ד ו).  — עד כאן ... מכאן ואילך: עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקודש מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים (דמאי ד ו).  עד כאן צריכה כוונה מכאן ואילך אין צריכה כוונה (דמאי ד ו).  אחינו ישראל שמעו עד כאן היינו חייבים בת"ת מכאן ואילך אנו חייבים בכבודו של מת (דמאי ד ו).  — עד עתה... מכאן ואילך: אמר להם הקב"ה עד עתה היה לכם זכות אבות מכאן ואילך כל אחד ואחד יהיה תלוי במעשיו (דמאי ד ו).   — ובמשמע' מהמעמד הזה: השוכר את החמור שוכר מניח עליה כסותו ולגינתו ומזונותיו של אותו הדרך מכאן ואילך חמר מעכב עליו חמר מניח עליה שעורים ותבן ומזונותיו של אותו היום מכאן ואילך שוכר מעכב עליו (דמאי ד ו).  —  וּמִכַּאן וּלְהַבָּא: מירחה (את האבן) בטיט מקבלת טומאה מכאן ולהבא (דמאי ד ו).  נשבר וטהרו חזר ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא (דמאי ד ו).  — וּמִכַּאן ולהלן: כל ג' ימים האחרונים ודאי חומץ מכאן ולהלן ספק (דמאי ד ו).  — לְאַחַר מִכָּאן, אחר כך: המקדש שתי נשים בשוה פרוטה או אשה אחת בפחות משוה פרוטה אעפ"י ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת (דמאי ד ו).  המכה את חבירו ואמדוהו למיתה והקל ממה שהיה ולאחר מכן הכביד ומת (דמאי ד ו).  כל שקדם הקדישן את מומן או מום עובר להקדישן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו (דמאי ד ו).  המבכיר כרמו של חבירו סמדר רואין אותו כמה היתה יפה קודם לכן וכמה היא יפה לאחר מכאן (דמאי ד ו). — ד) במשמ' זה, הדבר שנזכר למעלה: עד כמה הוא נותן לפועלים עד שליש יותר מכאן קוצר כדרכו והולך (דמאי ד ו).  המרבה בתרומה ר"א אומר אחד מי' כתרומת מעשר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר (דמאי ד ו).  היוצר מוכר ה' כדי שמן וחמשה עשר כדי יין שכן דרכו להביא מן ההפקר ואם הביא יותר מכאן מותר (דמאי ד ו).  כל פירצה שהיא בעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח יתר מכאן אסור (דמאי ד ו).  אם יש הימנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מכאן מותר לביתו ואסור לעירובו לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מכאן אסור לביתו ומותר לעירובו (דמאי ד ו).  אם אמר הן חסר הן יתר (אני מוכר לך) אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יותר מכאן יעשה חשבון (דמאי ד ו).  חוט המשקולת שנים עשר וכו' של בנין חמשים אמה יתר מכאן אם רצה לקיים טהור (דמאי ד ו).  (יד מגרפה) של סיידין ב"ש אומרים תשעה ב"ה אומרים עשרה יתר מכאן אם רצה לקיים טמא (דמאי ד ו).  פיחת שבעת קבין ומחצה לכור או הותיר שבעת קבין ומחצה לכור הגיעו יותר מכאן כופין את המוכר למכור ואת הלוקח ליקח (דמאי ד ו).  — פָּחוֹת מִכָּאן: איזהו שדה האילן כל שלשה אילנות לבית סאה וכו' פחות מכאן9 אין חורשין להן  (דמאי ד ו).  כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת פחות מכאן לחצר (דמאי ד ו).  בצק שבסדקי ערבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער פחות מכאן בטל במיעוטו (דמאי ד ו).  עיר המוציאה חמש מאות רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר פחות מכאן אין זה דבר (דמאי ד ו).  איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מכאן הרי זה כפר (דמאי ד ו).  זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו אין חולקין אימתי בזמן שאין שניהם רוצים אבל בזמן ששניהם רוצים אפילו בפחות מכאו יחלוקו (דמאי ד ו).  טירת התנור בזמן שהיא גבוהה ארבעה טפחים מטמאה במגע ובאויר פחותה מכאן טהורה (דמאי ד ו).  חצר הכירה בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות מטמאה במגע ובאויר פחותה מכאן מטמאה במגע (דמאי ד ו).  — ה) מִכַּאן אמר, מִכַּאן למד, במשמ' מהדבר הזה: יש זכות תולה שנה אחת וכו' יש זכות תולה שלש שנים מכאן אמר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה (דמאי ד ו).  וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע וכו' מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו שניהן (הוא ושכנו) חולצין שניהן קוצעין שניהן מביאים את האבנים (דמאי ד ו).  איני מרבה אלא נכסים שאין להם אחריות מכאן אמרו בכל פודין בכורי אדם חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות והקדשות (דמאי ד ו).  כל שהוא מצות האב על הבן אם לא יעשה לו אביו הוא יעשה לעצמו מכאן אמרו חייב אדם מן התורה למול את בנו (דמאי ד ו).  כשבא אדם אצלך להתגייר אינו בא אלא לשום שמים אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו מכטן אתה למד שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב (דמאי ד ו).  נמצאנו למדין המקנה שהניס הירא את דבר יי' הם היו תקלה לישראל מכאן היה ר' שמעון אומר טוב שבגוים הרוג (דמאי ד ו).  מי שברא יום ברא פרנסתו מכאן היה ר"א המודעי אומר כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר מה אוכל למחר הרי זה מחוסר אמנה (דמאי ד ו).  לא תעבוד בו (בעבד העברי) עבודת עבד מכאן אמרו לא ירחוץ לו רגליו ולא ינעול לו מנעליו (דמאי ד ו).  מכאן מנו חכמים למחיצות (דמאי ד ו).  ומכאן אתה דן לשרף (דמאי ד ו).  ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב  (דמאי ד ו).  — ומִכַּאן, בלי הוספת אמר, למד, וכדומה: שהיה (משה) עושה אותו (את יהושע) כמותו מכאן שיהא תלמיד חביב לפני רבו כמותו (דמאי ד ו).  ותאמר (האשה השונמית) אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא אמר ר' יוסי בר"ח מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש (דמאי ד ו).  ויהונתן בן גרשם בן מנשה וכו' וכי בן מנשה הוא והלא בן משה הוא דכתיב בני משה גרשם ואליעזר אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה וכו' מכאן שתולין את הקלקלה במקולקל (דמאי ד ו).  ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין (דמאי ד ו).  לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת מכאן10 שניתנה התורה בלשון הקודש (דמאי ד ו).  נס גדול נעשה במטה שאעפ"י שבלע כל אותן המטות שהשליכו (החרטומים) שהיו רבים לעשות מהן י' עמרים ולא הועבה וכל מי שרוא אותו אומר זה מטה אהרן מיכאן שהיה מטה אהרן סימן טוב לעשות בו נסים ונפלאות לדורות (דמאי ד ו).  מלמד שהיו משה ואהרן הולכין תחלה ונדב ואביהו מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן ואומרין מתי שני זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הציבור וכו' א"ר פנחס מכאן שהיו ראויין להשלחת יד (דמאי ד ו).  ונתן על כפיה מיכאן שאם היתה גדמת לא היתה שותה (דמאי ד ו).  את הכל עשה יפה בעתו א"ר אבהו מכאן שהיה הקב"ה בורא עולמות והחריבן עד שברא את אלו (דמאי ד ו).  — ו) עַד כַּאן, במשמ' כל כך, עד הגבול הזה: א"ר עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר ר"י לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר לו בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך (דמאי ד ו).  — ז) °בסגנון המחקר, בְּכַאן, במשמ' יש במציאות, יש בעולם: ממה שיראה ממנה במה שאין ספק בו שבכאן פועל נבדל הוא המהווה אלו ההווים (דמאי ד ו).  ונמצא הראשונים אמרו בחכמה חכמה דבר מה ואחר כך נשלמה באורך הזמן עד שבכאן חכמה לא נמצא השלמות בה עד הפלסוף ובכאן חכמה לא נמצא השלמות בה עד גלינוס (דמאי ד ו).  שיהיה בכאן נמצא מה יודע אלו הסדורים אשר תפול בהם הידיעה (דמאי ד ו), ר"ל שיהיה במציאות, בעולם.  וראוי שנחקור תחלה מענין הכוכבים אם הם בגלגלים בעבור עצמותם או הם בעבור הדברים אשר בכאן (דמאי ד ו), ר"ל בעולם, במציאות.  שהתבאר בטבעיות שכבר יובדל הגרם החמשי מבעלי הנפש אשר בכאן שהנושא לצורתו הוא דבר פשוט (דמאי ד ו).  ואולם זכר השמחים אל מה שראוי לשמוח עליו כי מהם לבד תלקח ראיה בזה הענין לפי שבכאן אנשים רעי התכונה ישמחו כי ימצא רע לזולתם (דמאי ד ו).  ושיצא לו מזה ג' דרושים יקרים האחד שבכאן שכלים נבדלים (דמאי ד ו).  אנחנו נראה שיש בכאן עניינים יהיו בכח ויצאו אל הפועל (דמאי ד ו).  הנה בכאן עצמים פשוטים יחסם אל גשמי השמים יחס הנפש האנושית אל הגשם האנושי וכו' ובכאן עצמים פשוטים מדרגתם מן העצמים אשר הם לשמים (דמאי ד ו).  שהדברים כלם אפשריים ושאין דבר בכאן נמנע (דמאי ד ו).  וכבר ביאר אריסטו במה שאחר הטבע כי בכאן עלות בלתי מהוות ולא מפסידות (דמאי ד ו).  — ועי' כַּן, .