* 1, כָּאן2, כַּאַן3, — מלת הרמז למקום, כמו כֹּה, ומשמשת א) במשמ' העקרית, במקום הזה: הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם אמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר וכו' מי כאן מוכר ישן (דמאי ד ו).  יש כאן עוברין שהן כשרין (תוספתא חול' ג יד).  יש כאן שהוא אומר מטמאך לא טימאני ואתה טימאתני (שם פרה ח א).  אשה פיקחת מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן ונמצאת מרבצת את ביתה בשבת (ירוש' שבת ג ה ג).  אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותו שהיום כאן ומחר בקבר (ברכ' כח:).  הלך ועבר על פתח ביתו אמר מי כאן הלל מי כאן הלל (שבת לא.).  — ובאה גם בהוספת ב בתחלתה, בְּכַאן במקום כַּאן, ומעט מעט גבר מנהג זה והיה כמעט לבדו נהוג בספרות המאוחרת: עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחבירו בכאן4 הנחתי התרנגולין שלי (תענ' כה.).  בכל ספר מלאכי כתיב יי' צבאות ובכאן5 כתיב אלהי ישראל (מד"ר בראש' יח).  התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם לא ראיתם בכאן רבי (שם שמות ה).  שבזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין כשבא עני ועמד על פתחו של בעל הבית ואמר להם אביכם יש בכאן יאמרו לו הן בוא והכנס וכו' ובזמן שאדם ענותן ובני ביתו קפדנין ובא עני ועמד על פתחו ואמר להם אביכם יש בכאן ואומרים לו לא וגוערין בו (אדר"נ ז).  עמד (פרעה) בחצי הלילה וקרא למשה ולאהרן וצועק והולך בכל חוצות ישראל ואומר היכן משה ואהרן עומדים נערים קטנים של ישראל משחקין ואומרין לו היכן אתה הולך ומי אתה מבקש ואומר משה אוהבי אני מבקש והם אומרים בכאן הוא עומד ואחרים בכאן הוא דר במקום אחר עד שמצא את הבית (מדרש יושע י).  מעשה באדם אחד שהיה עומד בדרך רשות הרבים ובא לו גוי אחד ואמר לו ראית בכאן חמור אחד כלו לבן (א"ב של בן סירא ח).  אמר לו יוסף עוזיאל אני רואה בכאן נער ועצים על ראשו ובתוכו עקרב (שם י).  ועל עיקר זו החלוקה שישנה ביניהם באו הדברים שבין ר' מאיר ור' יהודה בכאן (המפתח לר' נסים, ברכ' א).  ולא הוזכרה בכאן אלא כדי להקשות ממנה (שם ג).  הודיענו בכאן כי רבי שהתפלל של שבת בערב שבת כבר קיבלה לשבת עילויה (שם ד).  עשה אלהים שבכאן קודש והוא אינו אלא חול וכו' נתברר שאלהים שבכאן חול (תשו' דונש על רסע"ג 140).  והאור בכאן (בפסוק זה) הוא הצורה אשר אמרו עליה חכמי המחקר שאינה גוף ולא נדבקת אל גוף (אבר' ב"ר חייא הנשיא, הגיון הנפש א).  והשוכן בכאן (בפסוק זה) אינו מטעם השוכן בארץ (שם ב).  ולשון אבליו בכאן מלשון תאבל הארץ שהוא כטעם תחרב (שם).  אם היום בכאן ארוך קצור להלן ואם קצור בכאן ארוך להלן (הוא, העבור א ג).  ונראית (החמה) בכאן הולכת במריצות (שם ו).  ואני חותם בכאן את המאמר הראשון ומתחיל לחבר את המאמר השני (שם י).  ולא התכוון בכאן באמרו שמע ישראל לשמע האזן אך התכוון לאמונת הלב (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד א).  והוא מפורש בכתובות פרק נערה ומפורש בכאן אעפ"י שלא עשה בה מעשה קנאה (ר' נתן, הערוך, ערך אברזין).  בשר שפלטתו סכין מעט בכאן ומעט בכאן בכל העור (שם, ערך אלול).  אלולין שחופרין כל הארץ בכאן ובכאן ולא ינוחו במקום אחד (שם). אם היו אלו הרועים שכורים לעכו"ם אחרים יום או שנה ודאי לא יעמדו בכאן ולא באו אלא אקראי בעלמא (שם, ערך נער).  נאמר בכאן (בפסוק זה) על כן יאמר בספר מלחמות ה' (ר"ש פרחון, מחבר' הערוך, והב).  ויש במשקל פעלים משונים ואני אכתוב לך בכאן מה שאזכור  (שם, ערך כבד).  יהודה וישראל נקראו בכאן גוים וגם נקראו עמים (שם, ערך מלא).  בעוד שהעוֵר והפסח יהיה בכאן לא יבא דוד הנה (רש"י ש"ב ה ח).  לפי הפשט בכאן מדבר בבנים ובבני בנים (רשב"ם שמות כ ו).  כתוב בפ' בהר סיני כי ימוך אחיך ונמכר לך וכו' ובכאן הוא אומר שש שנים יעבוד (שם כא ב).  הילכך יש לו גם בכאן ללוקח טענת דריסה (הוא, ב"ב סד:).  פסוק זה וכו' בכאן היה לו לכתוב אותו לא בדברי הימים (רד"ק ש"ב כד ט).  שמה באותו מקום שהיה שם מטולטל תרכב מרכבה שתחשב אותה לנפשך לכבוד גדול ובכאן יהיה לך בה קלון אם תרכב אותה (הוא, ישעי' כב יח).  — עד כאן, עד המקום הזה: חזור לאחריך שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת (חגי' טו.).  — לכאן, להמקום הזה: אמר לו רבי אליעזר לר' יהושע לא באנו לכאן אלא לנסיון (מד"ר קהל', כל הנחלים).  ברשותו הושלכנו לכאן וברשותו נצא (אגד' בראש' ז).  — לְכַאן וּלְכַאן, לצד אחד ולצד השני: שהיה הפתח רחב חמש אמות והוציא אחת לכאן ואחת לכאן (ירוש' שבת א ב ג).  פלימו אומר אני ראיתי אותו הבית והיו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן ואמרו לי בית זה שקירה רבי חנינא בן דוסא בתפלתו (תענ' כה.).  לפי שגזר הקב"ה על הדבור שיצא וילך אצל משה ועשה לו הקב"ה שביל שבו יצא הדבור עד שיגיע למשה ולא נשמע לכאן ולכאן (תנחומא ויקר' א).  — מִכַּאן, מהמקום הזה: נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך (תענ' ג ח).  העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו (גיט' נח.).  עגה משה עוגה קטנה ועמד בתוכה וביקש רחמים עליה ואמר איני זז מכאן עד שתתרפא מרים אחותי (אדר"נ ט).  אמר משה אם מניח אני את ישראל וארד אין להם תקומה לעולם איני זז מכאן עד שאבקש עליהם רחמים (מד"ר שמות מב).  באותה שעה אמר אברהם איני זז מכאן עד שתשבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם (שם במד' יז).  שבועה איני זז מכאן עד שתמסרני בידם (שם כב).  כיון  שירד המלאך אמר להם צאו לכם מכאן (אגד' בראש' ז).  — מִכַּאן וּמִכַּאן, מעבר מזה ומעבר מזה: מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו עכו"ם וכו' מכאן ומכאן למקום שארצה אלך לא מכאן ולא מכאן הריני כבני עירי (ערוב' ג ה).  בונין את הכותל באמצע ועושין חזית מכאן ומכאן (ב"ב א ב).  הכהנים מקיפים את הארון והלוים את הכהנים וכל ישראל מכאן ומכאן (סוט' ז ה).  סלע הבא בידים זה חופר בורו מכאן וזה חופר בורו מכאן (ב"ב יז:).  זה בא מכאן וזה בא מכאן (מד"ר בראש' סו).  והיו לו (לבן כוזיבא) מאתים אלף מכאן ומכאן ובשעה שהיו יוצאין למלחמה היו אומרים לא תסעוד ולא תסכוף (שם איכ', בלע ה').  — שֶׁכַּאן: צד שכאן6 וצד שכאן חובש את האמצעי (ירוש' כלא' ג כח ג).  עד שיהא עומד שכאן ועומד שכאן רבה (שם שבת יא יג.).  עומד שכאן מתיר פירצה שכאן (שם ערוב' א יח ג).  אילו שכאן מונין משיצא המת ואילו ששם מונין משייסתם הגולל (שם מו"ק ג פב ג).  א"ר יוסי קרובין שכאן למידין מקרובין שלהלן (שם שבוע' ד לה ג).  ככתב שכאן כן כתב שכאן לא מעובה ולא מידק אלא בינוני (שם יומ' ג מא.).  — ב) במשמ' בענין זה: מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה אם בתחלה כאן וכאן אסור קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה אם בתחלה כאן וכאן אסור (ערוב' י יג).  שבשילה אוכלים קדשים קלים ומע"ש בכל הרואה ובירושלם לפנים מן החומה וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים (מגי' א יא).  מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן7 שכם (סוט' ז ה).  כאן ביחיד וכאן בצבור (ירוש' ברכ' ה ח ד).  לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב וכאן אפילו בדברים לפי שבכל מקום אין אדם מזכה עד שיהו קרקעות ומטלטלין במקום אחד וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר (שם פאה ג יז ד).  כשם שהן חלוקין כאן כך חלוקין בשכונת קברות (שם כלא' ד כט ד).  כאן בבריאות וכאן בתשות (שם שבת א ד:).  מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני א"ר יוסי כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת א"ר יונה כאן וכאן8 אין היד שולטת אלא עשו הרחק לכלי ראשון ולא עשו הרחק לכלי שני (שם ג ו:).  כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום (ברכ' לה:).  כאן בזמן שישראל שרויין במדבר כאן בזמן הזה (שבת ו:).  כאן בירידה שלפניו ועלייה שלאחריו כאן בעלייה שלפניו וירידה שלאחריו (מכות ז:).  — ועם ב, בְּכַאן: ובכאן (בברכת השנים) אי אפשר לחזור למקום שפסק (אבן ירחי, המנהיג, הלכ' חול נז).  — ג) במשמ' בזמן זה, מִכַּאן ועד זמן פלוני: (הרי זה גיטך) על מנת שתתני לי מכאן ועד שלשים יום (גיט' ז ה).  הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום (שם שם ז).  (הרי את מקודשת לי) על מנת שאתן לך (הכסף) מכאן ועד שלשים יום (קדוש' ג ב).  מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו (ב"ב י ה).  כל ראיות שיש לך הבא מכאן עד שלשים יום (סנה' ג ח).  מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנן לו מכאן ועד שלשים יום והוא אומר מכאן ועד עשר שנים (מכות א א).  — מִכַּאן וְאֵילַךְ: מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן וכו' הקורא מכאן ואילך לא הפסיד (ברכ' א ב).  מלכות פרס בפני הבית שלשים וארבע שנה מלכות יון מאה ושמונים מלכות בית חשמונאי ק"ג מלכות הורדוס ק"ג מכאן ואילך צא וחשוב לחרבן הבית (סעו"ר ל).  עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי (ברכ' ג:).  המפקיר את שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו מכאן ואילך אין יכול לחזור בו (נדר' מג:).  למלך שנשבה בנו והלך והצילו והלכו בני הפלטין מבקשין לקלס למלך ובנו מבקש לקלסו אמרו לו אדוננו מי יקלסך תחלה א"ל בני מכאן ואילך מי שרוצה לקלסני יקלסני (מד"ר שמות כג).  שהיתה מתרעמת על מנוח בעלה על שלא היתה יולדת והרית ויולדת בן מכאן ואילך את תקבלי הריון ותלדי בן (שם במד' י).  אמר להם (האלהים למשה ולאהרן) מיכאן ואילך הרי ראשי חדשים מסורים לכם (פסיק' רבתי טו).  — עד כאן ... מכאן ואילך: עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקודש מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים (סעו"ר ל).  עד כאן צריכה כוונה מכאן ואילך אין צריכה כוונה (ברכ' יג.).  אחינו ישראל שמעו עד כאן היינו חייבים בת"ת מכאן ואילך אנו חייבים בכבודו של מת (שמחות ח).  — עד עתה... מכאן ואילך: אמר להם הקב"ה עד עתה היה לכם זכות אבות מכאן ואילך כל אחד ואחד יהיה תלוי במעשיו (אגדת בראשית י).   — ובמשמע' מהמעמד הזה: השוכר את החמור שוכר מניח עליה כסותו ולגינתו ומזונותיו של אותו הדרך מכאן ואילך חמר מעכב עליו חמר מניח עליה שעורים ותבן ומזונותיו של אותו היום מכאן ואילך שוכר מעכב עליו (ע"ז סה א:).  —  וּמִכַּאן וּלְהַבָּא: מירחה (את האבן) בטיט מקבלת טומאה מכאן ולהבא (כלים ז א).  נשבר וטהרו חזר ועשה מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא (שם יה א).  — וּמִכַּאן ולהלן: כל ג' ימים האחרונים ודאי חומץ מכאן ולהלן ספק (ב"ב צו.).  — לְאַחַר מִכָּאן, אחר כך: המקדש שתי נשים בשוה פרוטה או אשה אחת בפחות משוה פרוטה אעפ"י ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת (קדוש' ב ו).  המכה את חבירו ואמדוהו למיתה והקל ממה שהיה ולאחר מכן הכביד ומת (נזיר ט ד).  כל שקדם הקדישן את מומן או מום עובר להקדישן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו (חול' י ב).  המבכיר כרמו של חבירו סמדר רואין אותו כמה היתה יפה קודם לכן וכמה היא יפה לאחר מכאן (ב"ק נח:). — ד) במשמ' זה, הדבר שנזכר למעלה: עד כמה הוא נותן לפועלים עד שליש יותר מכאן קוצר כדרכו והולך (כלא' ז ו).  המרבה בתרומה ר"א אומר אחד מי' כתרומת מעשר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר (תרומ' ד ה).  היוצר מוכר ה' כדי שמן וחמשה עשר כדי יין שכן דרכו להביא מן ההפקר ואם הביא יותר מכאן מותר (שבי' ה ז).  כל פירצה שהיא בעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח יתר מכאן אסור (ערוב' א ח).  אם יש הימנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מכאן מותר לביתו ואסור לעירובו לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מכאן אסור לביתו ומותר לעירובו (שם ה ז).  אם אמר הן חסר הן יתר (אני מוכר לך) אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יותר מכאן יעשה חשבון (ב"ב ז ב).  חוט המשקולת שנים עשר וכו' של בנין חמשים אמה יתר מכאן אם רצה לקיים טהור (כלים כט ג).  (יד מגרפה) של סיידין ב"ש אומרים תשעה ב"ה אומרים עשרה יתר מכאן אם רצה לקיים טמא (שם שם ח).  פיחת שבעת קבין ומחצה לכור או הותיר שבעת קבין ומחצה לכור הגיעו יותר מכאן כופין את המוכר למכור ואת הלוקח ליקח (ב"ב קד.).  — פָּחוֹת מִכָּאן: איזהו שדה האילן כל שלשה אילנות לבית סאה וכו' פחות מכאן9 אין חורשין להן  (שבי' א ב).  כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת פחות מכאן לחצר (ערוב' ח ג).  בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער פחות מכאן בטל במיעוטו (פסח' ג ב).  עיר המוציאה חמש מאות רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הרי זה דבר פחות מכאן אין זה דבר (תענ' ג ד).  איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מכאן הרי זה כפר (מגי' א ג).  זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו אין חולקין אימתי בזמן שאין שניהם רוצים אבל בזמן ששניהם רוצים אפילו בפחות מכאן יחלוקו (ב"ב א ו).  טירת התנור בזמן שהיא גבוהה ארבעה טפחים מטמאה במגע ובאויר פחותה מכאן טהורה (כלים ה ג).  חצר הכירה בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות מטמאה במגע ובאויר פחותה מכאן מטמאה במגע (שם ז ג).  — ה) מִכַּאן אמר, מִכַּאן למד, במשמ' מהדבר הזה: יש זכות תולה שנה אחת וכו' יש זכות תולה שלש שנים מכאן אמר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה (סוט' ג ד).  וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע וכו' מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו שניהן (הוא ושכנו) חולצין שניהן קוצעין שניהן מביאין את האבנים (נגע' יב ו).  איני מרבה אלא נכסים שאין להם אחריות מכאן אמרו בכל פודין בכורי אדם חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות והקדשות (מכי' ב יח).  כל שהוא מצות האב על הבן אם לא יעשה לו אביו הוא יעשה לעצמו מכאן אמרו חייב אדם מן התורה למול את בנו (שם).  כשבא אדם אצלך להתגייר אינו בא אלא לשום שמים אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו מכאן אתה למד שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב (שם יתרו, עמלק א).  נמצינו למדין המקנה שהניס הירא את דבר יי' הם היו תקלה לישראל מכאן היה ר' שמעון אומר טוב שבגוים הרוג (שם בשלח ב א).  מי שברא יום ברא פרנסתו מכאן היה ר"א המודעי אומר כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר מה אוכל למחר הרי זה מחוסר אמנה (שם ד ב).  לא תעבוד בו (בעבד העברי) עבודת עבד מכאן אמרו לא ירחוץ לו רגליו ולא ינעול לו מנעליו (שם משפט', נזיק' א).  מכאן מנו חכמים למחיצות (ספרי במד' א).  ומכאן אתה דן לשרף (תוספתא טהר' ו יז).  ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב  (ברכ' יא.).  — ומִכַּאן, בלי הוספת אמר, למד, וכדומה: שהיה (משה) עושה אותו (את יהושע) כמותו מכאן שיהא תלמיד חביב לפני רבו כמותו (מכי' בשלח, עמלק א).  ותאמר (האשה השונמית) אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא אמר ר' יוסי בר"ח מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש (ברכ' י:).  ויהונתן בן גרשם בן מנשה וכו' וכי בן מנשה הוא והלא בן משה הוא דכתיב בני משה גרשם ואליעזר אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה וכו' מכאן שתולין את הקלקלה במקולקל (ב"ב קט:).  ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין (ערכ' יא.).  לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת מכאן10 שניתנה התורה בלשון הקודש (מד"ר בראש' יח).  נס גדול נעשה במטה שאעפ"י שבלע כל אותן המטות שהשליכו (החרטומים) שהיו רבים לעשות מהן י' עמרים ולא הועבה וכל מי שרואה אותו אומר זה מטה אהרן מיכאן שהיה מטה אהרן סימן טוב לעשות בו נסים ונפלאות לדורות (שם שמות ט).  מלמד שהיו משה ואהרן הולכין תחילה ונדב ואביהו מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן ואומרין מתי שני זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הציבור וכו' א"ר פנחס מכאן שהיו ראויין להשלחת יד (שם ויקר' כ).  ונתן על כפיה מיכאן שאם היתה גדמת לא היתה שותה (שם במד' ט).  את הכל עשה יפה בעתו א"ר אבהו מכאן שהיה הקב"ה בורא עולמות והחריבן עד שברא את אלו (שם קהל' את הכל).  — ו) עַד כַּאן, במשמ' כל כך, עד הגבול הזה: א"ר עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר ר"י לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר לו בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך (ברכ' סב.).  — ז) °בסגנון המחקר, בְּכַאן, במשמ' יש במציאות, יש בעולם: ממה שיראה ממנה במה שאין ספק בו שבכאן פועל נבדל הוא המהווה אלו ההווים (רלב"ג, מלחמ' ה' ה ג ג).  ונמצא הראשונים אמרו בחכמה חכמה דבר מה ואחר כך נשלמה באורך הזמן עד שבכאן חכמה לא נמצא השלמות בה עד הפלסוף ובכאן חכמה לא נמצא השלמות בה עד גלינוס (שם ה א יה).  שיהיה בכאן נמצא מה יודע אלו הסדורים אשר תפול בהם הידיעה (שם ב א), ר"ל שיהיה במציאות, בעולם.  וראוי שנחקור תחלה מענין הכוכבים אם הם בגלגלים בעבור עצמותם או הם בעבור הדברים אשר בכאן (שם ה ב ג), ר"ל בעולם, במציאות.  שהתבאר בטבעיות שכבר יובדל הגרם החמשי מבעלי הנפש אשר בכאן שהנושא לצורתו הוא דבר פשוט (שם).  ואולם זכר השמחים אל מה שראוי לשמוח עליו כי מהם לבד תלקח ראיה בזה הענין לפי שבכאן אנשים רעי התכונה ישמחו כי ימצא רע לזולתם (הוא, איוב ג).  ושיצא לו מזה ג' דרושים יקרים האחד שבכאן שכלים נבדלים (הוא, הביא רי"א בשמים חדשים ד א).  אנחנו נראה שיש בכאן עניינים יהיו בכח ויצאו אל הפועל (העקרים ב ד).  הנה בכאן עצמים פשוטים יחסם אל גשמי השמים יחס הנפש האנושית אל הגשם האנושי וכו' ובכאן עצמים פשוטים מדרגתם מן העצמים אשר הם לשמים (אמונה רמה א ו).  שהדברים כלם אפשריים ושאין דבר בכאן נמנע (כל מלאכ' הגיון, הנצה).  וכבר ביאר אריסטו במה שאחר הטבע כי בכאן עלות בלתי מהוות ולא מפסידות (מ' נרבוני, המאמר בבחירה, ד"ח לח).  — ועי' כַּן, כָּן.