*, —  כמו *כאן:  נוטל כדי תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה ממה שיש כן1 הרי בצד זה מעשר (דמאי ה א).  כהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי במקדש אבל לא במדינה אם להוציא דם כן וכן2 אסור (ערוב' י יד).  היה עומד בתוך בני אדם ואמר מי כן3 נאמן מי כן מעשר (תוספתא דמאי ה ה).  מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני א"ר יוסי כן 4 היד שולטת וכן אין היד שולטת א"ר יונה כן וכן אין היד שולטת אלא עשו הרחק לכלי ראשון ולא עשו הרחק לכלי שני (ירוש' שבת ג ו:).  א"ר לעזר כן5 התירה התורה להקדיש מחוסרי זמן (שם ר"ה א נו ג).  מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלה מניסן אף חדשי שנאמר כן5 אין מונין אלא מניסן (שם שם ד).  — ובסהמ"א:  אמר לו רבא מי דומה שם יש להן הפסד ליתומים כן מה הפסד יש אלף זוז נתן אלף זוז לקח (הלכ' פסוק', ממונות).  לא תתמה שם מוכר עומד בנכסיו כן לוקח עומד בנכסיו (שם).  שם על דעת שלשה ירדו כן לא על דעת שלשה ירדו (שם).  — ואמר הפיטן:  דרך ארץ מקום שרכּב מנהיג שם מושכים ופונים, וכן מנהיג ומושך בעל כרחם נפנים (יוצ' אחרון פסח, אמץ גבורותיך).  — מִכָּן, מִיכָן:  שתי אבנים שעשאן כירה ונטמאו סמך לזו אבן אחת מיכן6 ולזו אבן אחת מיכן (כלים ו ד).  פאת ראשכם סוף ראשכם ואלו הם הצדעים מיכן ומיכן (ספרא קדוש' ג ו).  כיזה צד מערבין אותה נותן לחי מיכן7 ולחי מיכן קורה מיכן וקורה מיכן (תוספתא ערוב' ז ד).  נאמנת אשה וקטן לומר מיכן7 יצא נחיל זה (שם כתוב' ג ג).  חותכו ונוטלו מבין שתי דפנות מיכן ומיכן (שם תול' ט יג). אם היה עומד באמצע וקוצר מיכן ומיכן אינו מפסיק (ירוש' פאה ב יז.). גנה קטנה שהיא מוקפת ערים אם יש בה מלא בוצר סלו מיכן ומלוא בוצר סלו מיכן תיזרע ואם לאו לא תיזרע (שם כלא' ו ל:).  אבא שאול אומר מטיבורו אדם נוצר ומשלח שרשים מיכן ומיכן (שם נדה ג נ ד).  חייב על (הקפת) הראש שתים אחת מיכן ואחת מיכן ועל הזקן שתים מיכן ושתים מיכן ואחת מלמטה (בבלי שבוע' ג.).  כיון שבא המלך באו עמו שמשין סיבבו מיכן ומיכן מנורות של זהב לפניו (מד"ר במד' טו).  מעות חולין ומעות מעשר שנתפזרו וליקט מיכן ומיכן  (רמב"ם, מע"ש ונט"ר ו א).  — *מִכָּן, מהזמן הזה:  חזר ועשה מהם (מהשברים) כלים מקבלין טומאה מיכן ולהבא (כלים ב א). עד שלשה ימים ודאי מיכן6 ואילך ספק (תוספתא תרומ' ד ח).  שתלי בצלים עד שלש שנים אסורין מכן ואילך מותרין (שם ח ח).  עד כאן חשו למראית עין מיכן ואילך לא חשו למראית העין (ירוש' כלא' ב כז ג).  עד כאן לפתילות מיכן ואילך לשמנים (שם שבת ב ד ג).  והיתה אומרת לו מיכן והילך אתה כבן בית (שם סנה' י כח ד).  עד כאן לציבור מיכן ואילך ליחיד (שם ע"ז א לט ג).  עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל רבא אמר מיכן ולהבא הוא נפסל (בבלי סנה' כז.).  והיה לכם לאזהרה שמיכן ואילך יזהירו להם (מד"ר במד' ז).  כלל שנותיו (של התינוק) שתים עשרה ומיכן ואילך הוו סימן (תשו' הגא', הרכבי עד).  — מִכָּן אמרו:  מכן7 אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו (אבות א ה).  מיכן8 אמרו מי שאינו מראה סימן ברכה במשנתו בתוך חמש שנים שוב אינו מראה (תוספתא שקל' ג כו). מיכן היה ר"ע אומר לא יטעום אדם כלום עד שיברך (ירוש' ברכ' ו י.).  ודברת בם מיכן שיש לך רשות לדבר בם (שם ב ד:).  כתיב כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע וכו' מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה (שם שבת ב ה:).  זה קורא וזה מברך וכו' מיכן שהשומע כקורא (שם מגי' ד עד ג).  (כתוב) גם כי תרבו תפלה אינני שומע מיכן שכל המרבה בתפילה נענה (שם תענ' ד סז ג). שהבושה מביאה לידי יראת חטא מיכן אמרו סימן יפה לאדם שהוא ביישן (בבלי נדר' כ.).  (כתוב) ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלהים היא א"ר אליעזר מיכן שאין השד יכול לבראות בריה פחות מכשעורה (סנה' סז:).  מקיש לידתה (של יוכבד) להורתה מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער מיכן לנשים צדקניות שלא היו בפתקה של חוה (מד"ר שמות א).  ויאמר מדוע מהרתן בא (היום) מיכן שכל הימים באחרונה היו באות (שם). — ובסהמ"א:  גרוטאות הוא לשון יון ופתרונו כלי מוכן להטיל בו התגר כלי נחשת או כלי ברזל שבורין שיזדמנו לו לקנותם קונה ומשליכן לאותו כלי כדי להתיכם וכו' מיכן נהגו לקרות לתגר גרוטאות (ר"ח שבת קכג:).  כי אמתה רפי הוא ואילו היה אמּה ממש כשפתר היה דגש אמּתה כמות חמה חמּתה ותמּה יונתי תמּתי מיכן נתברר כי אמתה כמות הנה אמתי בלהה (תשו' דונש על רסע"ג א). — ואמר הפיטן:  טעם חוק בדת מוכח, נזכר כי לא תשכח, יום בוא עמם להתוכח, מִכָּן צוית לעמך לא תשכח (שבת זכור, אצילי).