1, במליצה עֲדֵי2, כנ' עָדַי, עָדֶיךָ, עָדָיו, עָדֵיכֶם, עָדֵיהֶם3.

— א) מלת היחס להראות הגבול במקום ובזמן שאליו

יגיע דבר, ובנגוד ל־, אֶל, יכלול ע"פ רֹב גם אותו הגבול, bis, bis zu; jusqu`a; until, as far as: א) לסמן את הגבול במקום, אחרי פעלים של תנועה, בא עַד: ויבאו עַד חרן וישבו שם (בראש' יא לא;גם שם נ י). על כל דבר פשע על שור על חמור וכו' עַד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כ בח). וחלפת משם והלאה ובאת עַד אלון תבור (ש"א י ג). ויגד הצפה לאמר בא המלאך עַד הם4 ולא שב (מ"ב ט יח). אך ביי' לי אמר צדקות ועז עָדָיו יבוא ויבשו כל הנחרים בו (ישע' מה כד). כי אנושה מכותיה כי באה עַד יהודה נגע עד שער עמי עד ירושלם (מיכ' א ט). שמע תפלה עָדֶיךָ כל בשר יבאו (תהל' סה ג). הושעני אלהים כי באו מים עַד נפש (שם סט ב). — הלך עַד: ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עַד כה ונשתחוה ונשובה אליכם (בראש' כב ה). כי בעלותם ממצרים וילך ישראל במדבר עַד ים סוף ויבא קדשה (שפט' יא יו). לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עַד הראה (ש"א ט ט). וסרני פלשתים הלכים אחריהם (אחרי הפרות) עַד גבול בית שמש (שם ו יב). — נגש עַד: והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עַד אחיו (בראש' לג ג). ויבא אבימלך עד המגדל וילחם בו ויגש עַד פתח המגדל לשרפו באש (שפט' ט נב). — שב עַד: והעם לא שב עַד המכהו ואת יי' צבאות לא דרשו (ישע' ט נב). שובה ישראל עַד יי' אלהיך כי כשלת בעונך (הוש' יד ב). — הֵשִׁיב עַד: תשב אנוש עַד דכא ותאמר שובו בני אדם (תהל' צ ב). —  עבר עַד: ויעבר אברם בארץ עַד מקום שכם עַד אלון מורה (בראש' יב ו). — נטה עַד: וירד יהודה מאת אחיו ויט עַד איש עדלמי ושמו חירה (שם לח א). וחבר הקיני נפרד מקין מבני חובב חתן משה ויט אהלו עַד אלון בצענים אשר את קדשו (שפט' ד יא). — נגע עַד: ואמר אהה יי' יי' אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עַד הנפש .(ירמ' ד י). זאת רעתך כי מר כי נגע עַד  לבך (שם יח). כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עָדֶיךָ ותבהל (איוב ד ה). — הגיע עַד: וחלף ביהודה שטף ועבר עַד צואר יגיע (ישע' ח ח). ומבצר משגב חומתיך השח השפיל הגיע לארץ עַד עפר (שם כה יב). כי השח ישבי מרום קריה נשגבה ישפילנה וכו'

יגיענה עד עפר (שם כו ה). — אהל עַד: ולוט ישב בערי הככר ויאהל עַד  סדם (בראש' יג יב). — ואחרי פעלים אחרים: החקר אלוה תמצא אם עַד תכלית שדי תמצא (איוב יא ז). ויצאו אנשי ישראל מן המצפה וירדפו את פלשתים ויכום עַד מתחת לבית כר (ש"א ז יא). אל יי' ויאר לנו אסרו חג בעבתים עַד  קרנות המזבח (תהל' קיח כז). ותשלחי צריך עַד מרחוק ותשפילי עַד שאול (ישע' נז ט). ותזעק חשבון ואלעלה עַד יהל נשמע קולם (שם טו ד).צ"ל 'עַד יהץ' . קום בלק ושמע האזינה עָדַי בנו צפור (במד' כג יח). וְעָדֵיכֶם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח (איוב לב יב). התבוננת עַד רחבי ארץ הגד אם ידעת כלה (שם לח יח). — ובלי פעל: יי' בהשמים חסדך אמונתך עַד שחקים (תהל' לו ו). ראשית גוים עמלק ואחריתו עֲדֵי אבד (במד' כד כ). וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר וגם הוא עֲדֵי אבד (שם כד). — ואמר בן סירא: עקבת גאים טמטם אלהים וישרשם עד קרקע ארץ (ב"ס גני' י יו). — ולפני מלת היחס, עַד אל: ויגד הצפה לאמר בא עַד אליהם ולא שב (מ"ב ט כ). — עַד לפני: ויבוא (מרדכי) עַד לפני שער המלך כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק (אסת' ד ב). — עַד מתחת: ויכום עַד  מתחת לבית כר (ש"א ז יא). — עַד מעבר: מבית שאן עד אבל מחולה עַד מעבר ליקמעם (מ"א ד יב). — עַד מֵעל: מהארץ עַד מעל הפתח הכרובים והתמרים עשוים (יחזק' מא כ). — עַד נגד: אחריו החזיק נחמיה וכו' עַד נגד קברי דויד (נחמ' ג יו). והנתינים היו יושבים בעפל עַד נגד שער המים למזרח (שם כו). — עַד נֹכח: ויקם וילך ויבא עַד נכח יבוס היא ירושלם (שפט' יט י). — עַד מרחוק: ותרבי רקחיך ושתלחי צריך עַד מרחוק (ישע' נז ט). — עַד באך: מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עַד באך שמה (בראש' יט כב). ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ עַד באך עזה (שפט' ו ד). ויכם מערוער וְעַד בואך מנית עשרים עיר (שם יא לג). ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו וירדפו את הפלשתים עַד בואך גיא ועד שערי עקרון (ש"א יז נב). ויך (דוד) את פלשתים מגבע עַד באך גזר (ש"ב ה כה). ויד יי' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב עַד באכה יזרעאלה (מ"א יח מו). ועי' עוד בוא. [[בעיה: לא ברור לי למה ההפניה ]] — בואך...וְעַד: כי הנה ישבות הארץ אשר מעולם בואך שורה וְעַד ארץ מצרים (ש"א כז ח). — מן... עַד, וְעַד, לסמן שני גבולות קיצוניים של שטח מקומיי: ויהי גבול הכנעני מצידון 

באכה גררה עַד עזה באכה דמה ועמרה ואדמה וצבים עַד לשע (בראש' י יט; שם יג ג; גם שם יה יח; גם שם כה יח). ושמתי את גבלך מים מים סוף וְעַד ים פלשתים וממדבר עַד הנהר (שמות כג לא). מערער אשר על שפת נחל ארנון והעיר אשר בנחל וְעַד הגלעד לא היתה קריה אשר שגבה ממנו (דבר' ב לו). הנה ימים באים5 נאם יי' ונבנתה העיר ליי' ממגדל חננאל עַד שער הפנה (ירמ' לא לז). וירד מים עַד ים ומנהר עַד אפסי ארץ (תהל' עב ח).  — מקצה וְעַד קצה: ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים וְעַד קצהו (בראש' מז כא). מאלהי העמים אשר סביבתיכם הקרבים אליך או הרחקים ממך קמצה הארץ וְעַד קצה הארץ (דבר' יג ח; שם כח סד). וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית עשר אמות מקצות כנפיו וְעַד קצות כנפיו (מ"א ו כד). כי חרב ליי' אכל מקצה ארץ וְעַד קצה הארץ אין שלום לכל בשר (ירמ' יב יב). — משפה וְעַד שפה: ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עַד שפתו עגל סביב (מ"א ז כג). —  ובגוף האדם: וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו וְעַד רגליו (ויקר' יג יב). יככה יי' בשחין רע על הברכים ועל השקים אשר לא תוכל להרפא מכף רגל וְעַד קדקדך (דבר' כח לה). וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד מכף רגלו וְעַד  קדקדו לא היה בו מום (ש"ב יד כה). ויצא השטן מאת פני יי' ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו וְעַד קדקדו (איוב ב ז). מכף רגל וְעַד ראש אין בו מתום (ישע' א ו). — לסַמן שני סוגים קיצוניים של בני אדם ובעלי חיים הכוללים את הכל, במשמ' גם...גם: טרם ישכבו ואנשי העיר סדם נסבו על הבית מנער וְעַד זקן כל העם מקצה (בראש' יט ד; גם שם יא). ויך את אנשי העיר מקטן וְעַד גדול (ש"א ה ט). כי מקטנם וְעַד גדולם כלו בוצע בצע ומנביא וְעַד כהן כלו עשה שקר (ירמ' ו יג). ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם וְעַד בהמה ואת כל עשב השדה (שמות ט כה; שם יא ה; שם יג יה). טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עַד שאב מימיך (דבר' כט י). ויהי כל הנפלים ביום ההוא מאיש וְעַד אשה שנים עשר אלף (יהוש' ח כה). עתה לך והכיתה את עמלק וכו' והמתה מאיש עַד אשה מעולל וְעַד יונק משור וְעַד שה מגמל וְעַד חמור (ש"א יה ג; שם כב יט). וכבוד יערו וכרמלו מנפש

וְעַד בשר יכלה והיה כמסס נסס (ישע' י יח). מעוף השמים וְעַד בהמה נדדו הלכו (ירמ' ט ט). — ולא בעלי חיים: אם מחוט וְעַד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך (בראש' יד כג). השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עַד רע (שם לא כד). כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים וְעַד זג לא יאכל (במד' ו ד). וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון וְעַד האזוב אשר יצא בקיר (מ"א ה יג). ויבנו להם (בני ישראל) במות בכל עריהם ממגדל נוצרים עַד עיר מבצר (מ"ב יז ט). — ואמר בן סירא: מעוטה צניף וציץ ועד עוטה שמלת שי[ער] (ב"ס גני' מ ד). — מן...עד...עַד, וְעַד: ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עַד בהמה עַד רמש וְעַד עוף השמים (בראש' ו ז). אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עַד חמור עַד שה חיים שנים ישלם (שמות כב ג). ויחרימו את כל אשר היה בעיר מאיש וְעַד אשה מנער וְעַד זקן וְעַד שור ושה וחמור לפי חרב (יהוש' ו כא). ויבער (שמשון) מגדיש וְעַד קמה וְעַד כרם זית (שפט' יה ה; שם כ מח). ולא נעדר להם מן הקטן וְעַד הגדול וְעַד בנים ובנות ומשלל וְעַד כל אשר לקחו להם הכל השיב דוד (ש"א ל יט). — ובהשמטת מן: כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עַד כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ (ויקר' יא מב). וזה מעשה המנורה עַד ירכה עַד פרחה מקשה היא (במד' ח ד). ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנהו לדוד ומדיו וְעַד חרבו וְעַד קשתו וְעַד חגרו (ש"א יח ד). — ורגיל בתלמו': הבונה גדר בינו ובין רשות הרבים מותר להעמיק עד הסלע (שביע' ג י). נפרצה הכותל (שבין שתי חצירות) עד עשר אמות מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד (עירוב' ז ב). בית מלא מסרתי לך וכיס מלא מסרתי לך והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל פטור זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב (שבוע' ו ו). כזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא על גבה כנגדו עד הרקיע טמא וכו' (אהל' ט ג). — ואחרי שלילה: עשה ראשה (של קורה) גולל לקבר אין טמא אלא עד ארבעה טפחים (שם טו ח). אין טמא אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע (טהר' ז ב). — עַד פחות: אם רצה גומם עד פחות מטפח וזורע ואח"כ משרש (כלא' ב ד). — מן...עד, ועד: שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא 

נאכל ולא נעבד וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד וכו' (שביע' ו א). מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה (עירוב' ד ז). הדקים שבכלי חרס וכו' שיעורן מכדי סיכת קטן ועד לוג (כלים ב ב). בעופא ר' ינאי אומר (חייבין לבדוק עד) למטה מן האגפים וריש לקיש אמר עד בין אגפים (חול' מו.). — עַד היכן: עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה וכו' (פסח' י ו). ועי' היכן. — עַד כאן: חזור לאחוריך שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת (חגי' טו.). ועי' כאן. — ובסהמ"א: וזה שאין עולין (הבורסקאים) לרגל לא מפני שהן מצירים לאחרים בריחם אלא מפני שאח[רים] מתרחקין מהן ומכנסין את עצמן בגשתם עדיהן לבל יגעו בהם (תשו' הגא' גני', אסף 93). עזבוה ונלך איש לאהלו כי נגע אל השמים משפטו ועיקולו ונשא עד שחקים עדי רום זבולו (מספרות הלכה של הקראים הקדמונים, גנזי שכטר ב, גינצבורג 495). עשירית כף בראש השם עשירית כף באחריתו וכו' ותבוא עד תכונתו (ראב"ע, עשירית כף 37). — ב) לסמן את הגבול בזמן: והמים היו הלוך וחסור עַד החדש העשירי (בראש' ח ה).  והיה לכם למשמרת עַד ארבעה עשר יום לחדש הזה (שמות יב ו; שם יה; שם יח). — עַד היום: ותלד הבכירה בן ותקרא את שמו מואב הוא אבי מואב עַד היום (בראש' יט לז; שם לח). ויתצו את בית הבעל וישימהו למחראות עַד היום (מ"ב י כז). — ואמר בן סירא: ויתן בפלשתים ערים ועד היום שבר קרנם  (ב"ס גני' מז ז). — עַד היום הזה: ויקרא אתה שבעה על כן שם העיר באר שבע עַד היום הזה (בראש' כו לג). ועי' יום. — עַד עצם היום הזה: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עַד עצם היום הזה (ויקר' כג יד). ועי' עצם. — עַד יום: ואם לא יעלה הענן ולא יסעו עַד  יום העלתו (שמות מ לז). ואת העם צוה יהושע לאמר לא תריעו וכו' עַד יום אמרי אליכם הריעו והריעתם (יהוש' ו י). ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עַד יום גלות הארץ (שפט' יח ל). — ובמשנה: אל תפרוש מן הצבור ואל תאמין בעצמך עד יום מותך (הלל, אבו' ב ד). — ואמר הפיטן: כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה ועד יום מותו תחכה לו (ונתנה תוקף, מוסף ר"ה). — עַד בֹּקר, עַד הַבֹּקר: ולא תותירו ממנו עַד

בקר והנתר ממנו עַד בקר באש תשרפו (שמות יב י).  ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עַד הבקר (שם יו כג). עֲ‎‎דֵי ערב: יצא אדם לפעלו ולעבדתו עֲ‎‎דֵי ערב (תהל' קד כג). ועי' ערב. — עַד עולם: כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עַד עולם (בראש' יג יה). — ובמשנה: לעולם אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם (כתוב' ט א). — עַד דור ודור: לא תשב לנצח ולא תשכון עַד דור ודור (ישע' יג כ). — עֲ‎‎דֵי עַד,  עי' ב. עַד. — עַד שבע פעמים: ויזורר הנער עַד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו (מ"ב ד לה). — ואמר בן סירא: אל [תבחר] בזדון מצליח זכר כי עד מות לא ינקה (ב"ס גני' ט יב). — עַד בלי: יפרח בימיו צדיק ורב שלום עַד בלי ירח (תהל' עב ז). ועי' בלי. — עַד בלתי: ויכו אותם (את אנשי העי) עַד בלתי השאיר להם שריד ופליט (יהוש' ח כב; שם י לג; שם יא ח; מ"ב י יא). ועי' בלתי. — עַד מן: עַד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום  (ויקר' כג יו). — עַד אחר: ואמרה אשר לא יפתחום (את שערי ירושלים) עַד אחר השבת (נחמ' יג יט). — מן...עד: ויעמד העם על משה מן הבקר עַד הערב (שמות יח יג). נזיר אלהים יהיה הנער (שמשון) מן הבטן עַד יום מותו (שפט' יג ז). —  ואמר בן סירא: מיום צאתו מרחם אמו עַד יום שובו אל אם כל חי (ב"ס גני' מ ב). — מעולם עַד עולם: בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עַד עולם אתה אל (תהל' צ ב). — ולפני מקור: בזעת אפיך תאכל לחם עַד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת (בראש' ג יט). ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עַד עלות השחר (שם לב כה; שם ח ז; שם יט כב; שם כז מה; שם לג ג; שם לד ה; שם מג כה). ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עַד תם שנת ממכרו (ויקר' כה כט). וגם יד יי' היתה בם להמם מקרב המחנה עַד תמם (דבר' ב יה). לא יתיצב איש בפניך עד השמדך אתם (שם ז כד). ויחילו (עבדי עגלון) עַד בוש והנה איננו פתח דלתות העליה (שפט' ג כה). ויתחרשו (העזתים) כל הלילה לאמר עַד אור הבקר והרגנהו (שם יו ב). והכית את ארם באפק עַד כלה (מ"ב יג יז). — ואמר בן סירא: עד כלותו לשרת מזבח ולסדר מערכות עליון (ב"ס גני' נ יד). — ובמשנה: בין תכלת לכרתי (קוראים שמע וגומרה) עד הנץ החמה (ר' אליעזר, ברכ' א ב). — ולפני תה"פ, עַד אנה,

עַד הנה, עַד כה, עַד כמה, עַד מתי, עַד עתה, עי' ערכים אלו במקומם. — עַד כן, עַד עכשו: וליהודים ולכהנים וכו' עַד כן לא הגדתי (נחמ' ב יו). — עַד מָה, מֶה: כי אם יהיה לבער קין עַד מה אשור תשבך (במד' כד כב). בני איש עַד מה כבודי לכלמה (תהל' ד ג; שם עד ט; שם עט ה; שם פט מז). — ולסַמן את הזמן שבין שני גבולות, משך הזמן, בינתים, während; pendant; during: והיה בעבר כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עַד עברי (שמות לג כב). ואהוד נמלט עַד התמהמהם (שפט' ג כו). ויתפלל אל יי' ויאמר אנה יי' הלא זה דברי עַד היותי על אדמתי (יונה ד ב). כמה לא תשעה ממני לא תרפני עַד בלעי רקי (איוב ז יט). — ולפני שם: ויהי כראות יהורם את יהוא ויאמר השלום יהוא ויאמר מה השלום עַד6 זנוני איזבל אמך וכשפיה הרבים (מ"ב ט כב). כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עֲדֵי רגע (איוב כ ה). — ורגיל בתלמו': תפלת השחר עד חצות (ברכ' ד א). כיוצא בו המשכיר בית לחבירו עד הגשמים (שביע' ט ז). עד ימיו (של יוחנן כהן גדול) היה פטיש מכה בירושלים (סוט' ט י). עד הקציר עד הבציר עד המסיק אינו אסור אלא עד שיגיע (נדר' ח ג). עד אברהם לא היה זקנה (ב"מ פז.). — ובסהמ"א: ונמצא הראשונים אמרו בחכמה וכו' עד שבכאן חכמה לא נמצא השלמות בה עד הפלוסוף ובכאן חכמה לא נמצא השלמות בה עד גלינוס (רלב"ג, מלחמ' ה' ה א יה). — *ואחרי שלילה: התקינו שלא יהו מקבלין (עדות החודש) אלא עד המנחה (ר"ה ד ד). הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות (זבח' ה ח). נולד לו (לבכור) מום וכו' לאחר שנתו אינו ראוי לקימו אלא עד שלשים יום (בכור' ד ב). — מן... וְעַד: מעצרת ועד החג מביא (בכורים) וקורא מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא (ר' יהודה, בכורים א ו). אמר לו (ר' דוסא בן הרכינס לר' יהושע) אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו (ר"ה ב ט). המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח (ב"מ ח ו). עשרה דורות מאדם ועד נח וכו' עשרה דורות מנח ועד

אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו (אבות ה ב). — מכאן...וְעַד: (הרי זה גיטך) על מנת שתתני לי מכאן ועד שלשים יום (גיט' ז ה). ועי' מכאן. — ג) לסמן את הגבול הקיצוני של פעולה, במשמ' ערך הפלגה של תה"פ, — עַד מְאֹד, עי' מְאֹד. — עַד מהרה: השלח אמרתו ארץ עַד מהרה ירוץ דברו (תהל' קמז יה). — עַד אין: כי אפפו עלי עַד אין מספר (שם מ יג). — עַד אפס: הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עַד אפס מקום (ישע' ה ח). — ובמשמ' אפילו: וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עַד אחד (שמות ט ז; שם יד כח; שפט' ד יו; ש"ב יז כב). אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עַד מדרך כף רגל (דבר' ב ה). ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עַד חצי המלכות ותעש (אסת' ה ו; שם ז ב). שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עַד7 עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה (ש"א ב ה). הן עַד ירח ולא יאהיל וכוכבים לא זכו בעיניו (איוב כה ה). — ובהשואה, עַד מדרגת, כמו: מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר וְעַד השלשה לא בא (ש"ב כג יט). כי עַד סירים סבכים וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא (נחום א י). ולשמעי בנים ששה עשר ובנות שש ולאחיו אין בנים רבים וכל משפחתם לא הרבו עַד בני יהודה (דהי"א ד כז). — ובתלמו': עד כמה הוא נותן לפועלים עד שליש יתר מכאן קוצר כדרכו והולך (כלא' ז ו). עד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה (ברכ' ז ב). תולה (האשה כתם דם שנמצא בבגדה) בפשפש ועד כתורמוס (ר"נ בר' יצחק, נדה נח:). — אמר לו בן עזאי (לר"ע) עד כאן העזת ברבך אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך (ברכ' סב.). בעו מיניה מרב עולה עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה נכרי אחד באשלקון וכו' (קידוש' לא.). — ד) בהוספת ל־ לחזוק, עַד ל־, ע"פ רב בספרים המאֻחרים, במקום: וילכו למבוא גדר עַד למזרח הגיא לבקש מרעה לצאנם (דהי"א ד לו; שם יב יז). וירדפם אסא והעם אשר עמו עַד לגרר (דהי"ב יד יב). כי עונתינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עַד לשמים (עזר' ט ו). — עַד לבוא: והארץ הגבלי וכל הלבנון מזרח השמש מבעל גד תחת הר חרמון עַד לבוא חמת

(יהוש' יג ה). חמשת סרני פלשתים וכל הכנעני והצידני והחוי ישב הר הלבנון מהר בעל חרמון עַד לבוא חמת (שפט ג ג). ולמזרח ישב עַד לבוא מדברה למן הנהר פרת (דהי"א ה ט). ויקהל דויד את כל ישראל מן שיחור מצרים וְעַד לבוא חמת להביא את ארון האלהים מקרית יערים (שם יג ה). ויצא שמו (של עזיהו) עַד למרחוק כי הפליא להעזר (דהי"ב כו יה). — ובזמן: ואני ישב משומם עַד למנחת הערב (עזר' ט ד). כי אמר דויד הניח יי' אלהי ישראל לעמו וישכן בירושלם עַד לעולם (דהי"א כג כה). — ובמשנה: אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים וכו' ומוסיפים עד לעולם אין פוחתין משתי חצוצרות ומוסיפין עד לעולם וכו' אין פוחתין משנים עשר לוים עומדין על הדוכן ומוסיפים עד לעולם (ערכ' ב ה ו). — ועם מקור: ויהי כעבר הצהרים ויתנבאו (נביאי הבעל) עַד לעלות המנחה (מ"א יח כט). יעמדו נא שרינו לכל הקהל וכל אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים ועמהם זקני עיר ועיר ושפטיה עַד להשיב חרון אף אלהינו ממנו (עזר' י יד). לא ירפך ולא יעזבך עַד לכלות כל מלאכת עבודת בית יי' (דהי"א כח כ). וישמחו כל השרים וכל העם ויביאו וישליכו לארון עַד לכלה (דהי"ב כד י; שם לא א; שם כו יו; שם לב כד). — ובמשמ' תה"פ, להפלגה: כי לעת יום ביום יבאו על דודי לעזרו עַד למחנה גודל כמחנה אלהים (דהי"א יב כג). ויתנו העמונים מנחה לעזיהו וכו' כי החזיק עַד למעלה (דהי"ב כו ח). ועי' ערך מעלה. — וישרפו לו (לאסא) שרפה גדולה עַד למאד (שם יו יד). ויאמר יחזקיהו המלך והשרים ללוים להלל ליי' בדברי דויד ואסף החזה ויהללו עַד לשמחה (שם כט ל). ויאמר אליו עזריהו הכהן הראש לבית צדוק ויאמר מהחל התרומה לביא בית יי' אכול ושבוע והותר עַד לרוב וכו' (שם לא י). ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנבאיו עַד עלות חמת יי' עַד לאין מרפא (שם לו יו). — *עַד לחייו: כל מי שיאמר לי קודם שאכנס לגדולה זו הכנס רוצה אני שארד עמו עַד לחייו (יהודה בן טבאי, אדר"נ י ג). 

— ב) מלת הקשור, bis; jusque; until: א) של הזמן עם פעל עבר המוסב על זמן שעבר: וילכו ויבאו ההרה וישבו שם שלשת ימים עַד שבו הרדפים (יהוש' ב כב). וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עַד דוד הגדיל (ש"א כ מא). ותקח רצפה בת איה את השק

ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עַד נתך מים עליהם מן השמים (ש"ב כא י). כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עַד הכרית כל זכר באדום (מ"א יא יו)במקור הפניה לש"א. צ"ל מ"א. ויבא (יהוא) שמרון ויך את כל הנשארים לאחאב בשמרון עַד השמדו (מ"ב י יז). תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עַד נמצא עולתה בך (יחזק' כח יה). — ומוסב על זמן העתיד: וארבעה אנשים היו מצרעים פתח השער ויאמרו איש אל רעהו מה אנחנו ישבים פה עַד מתנו (מ"ב ז ג). ועברו העברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עַד קברו אתו המקברים (יחזק' לט יה). ועשה כרצנו המלך ויתרומם ויתגדל על כל אל ועל אל אלים ידבר נפלאות והצליח עַד כלה זעם (דני' יא לו). — ועם פֹעל עתיד על זמן עבר: וידם השמש והירח עמד עַד יקם גוי איביו (יהוש' י יג).  עַד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם (תהל' עג יז). הן הוחלתי לדבריכם אזין עַד תבונותיכם עַד תחקרון מלין (איוב לב יא). — ועל זמן העתיד: ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עַד יגדל שלה בני (בראש' לח יא). וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עַד יגמל הנער והביאתיו (ש"א א כב). ויאמר המלך שבו בירחו עַד8 יצמח זקנכם ושבתם (ש"ב י ה). ונגלה באזני יי' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עַד תמתון (ישע' כב יד; שם כו כ; שם לב ה; שם סב א; שם ז). ובצל כנפיך אחסה עַד יעבר הוות (תהל' נז ב). שעה מעליו ויחדל עַד ירצה כשכיר יומו (איוב יד ו; שם כז ה). — ואחר מלת השלילה: לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עַד כי יבא שילה (בראש' מט י). הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עַד יאכל טרף (במד' כג כד). לא יכהה ולא ירוץ עַד ישים בארץ משפט (ישע' מב ד). וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עַד אגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתך (תהל' עח יח; שם קיב ח). הן אל לא ימאס תם ולא יחזיק ביד מרעים עַד9 ימלה10 שחוק פיך ושפתיך תרועה (איוב ח כ-כא). — ואמר בן סירא: שועת דל עבים חלפה ועד תגיע לא תנוח לא תמוש עד יפקוד אל (ב"ס גני' לב כא; גם שם כב; כג; כד; כה). — ואמר המשורר: אמיר בושם אשר רוח תניפו לכל רוח עדי נקרא הפכפך בעת ארים שמו נהפך לאויב והוא סבב לדמי עד ישופך (ראב"ע, אמיר). רעות עלי

אפפו עד עצמותי רחפו ואויבים שמך גדפו ולא אספו אבל יספו (הוא, איך מגר). — עַד אשר, עם פעל עבר של זמן העבר: ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עַד אשר דק (שמות לב כ). והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עַד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה (דבר' ב יד). וכל ישראל עברים בחרבה עַד אשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן (יהוש' ג יז; שם ח כו). ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה על יבין מלך כנען עַד אשר הכריתו את יבין מלך כנען (שפט' ד כד). ולא האמנתי בדברים עַד אשר באתי ותראינה עיני (מ"א י ז; שם יז יז). וימאס יי' בכל זרע ישראל ויענם ויתנם ביד שסים עַד אשר השליכם מפניו (מ"ב יז כ; גם שם כג; גם שם כא יו). — ועל זמן העתיד: ואם אל עיר יאסף והשיאו כל ישראל אל העיר ההיא חבלים וסחבנו אתו עַד הנחל עַד אשר לא נמצא שם גם צרור (ש"ב יז יג). יען בצד ובכתף תהדפו ובקרניכם תנגחו כל הנחות עַד אשר הפיצותם אותנה אל החוצה (יחזק' לד כא). — ועם פעל עתיד על זמן העתיד: וישבת עמו ימים אחדים עַד אשר תשוב חמת אחיך (בראש' כד מז; גם שם כט ח). מעט מעט אגרשנו מפניך עַד אשר תפרה ונחלת את הארץ (שמות כג ל; גם שם כד יד). איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עַד אשר יטהר (ויקר' כב ד). עד חדש ימים עַד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא (במד' יא כ;גם שם כ יז). וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר אל מלך מואב יצא נא אבי ואמי אתכם עַד אשר אדע מה יעשה לי אלהים (ש"א כב ג). אלך אשובה אל מקומי עַד אשר יאשמו ובקשו פני (הוש' ה יה). — ואמר בן סירא: עד אשר יועיל יהתל בך פעמים שלש יעריצך (ב"ס גני' יג ז). — ועל זמן העבר: ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בצל עַד אשר יראה מה יהיה בעיר (יונה ד ה). תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות עַד אשר אראה איזה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים (קהל' ב ג). — עַד אשר עם, עַד עם: כי לא אעזבך עַד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (בראש' כח יה). ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עַד אשר אם הביאנם אל מקומם (במד' לב יז). עַד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם (ישע' ו יא). ותאמר (רבקה לאליעזר) גם לגמליך אשאב עַד אם כלו לשתות (בראש' כד יט; גם שם לג). אלף אחד 

מפני גערת אחד מפני גערת חמשה תנסו עַד אם נותרתם כתרן על ראש ההר וכנס על הגבעה (ישע' ל יז). עם הנערים אשר לי תדבקין עַד אם כלו את כל הקציר אשר לי (רות ב כא). — עַד כי: ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עַד כי גדל מאד (בראש' כו יג; גם שם מא מט). הוא קם ויך בפלשתים עַד כי יגעה ידו (ש"ב כג י). ויצא שמו (של עזיהו) עד למרחוק כי הפליא להעזר עַד כי חזק (דהי"ב כו יה). לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עַד כי יבא שילה ולו יקהת עמים (בראש' מט י). — ואמר המשורר: ואשיג אל קצת תאות לבבי על ידי מרמה וכל מה שיהיה שוה עדי כי תאדים שלמה עדי ארדוף ואשיגה ואכה עדי חרמה (ראב"ע, הרחקת כליל). — עַד שַׁ־, שֶׁ־, עם פעל עבר: חדלו פרזון בישראל חדלו עַד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל (שפט' ה ז). כמעט שעברתי מהם עַד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עַד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי (שה"ש ג ד). — עם פעל עתיד: השבעתי אתכם בנות ירושלם וכו' אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עַד שתחפץ (שם ב ז; גם שם יז; שם ג ה; שם ד ו; שם ח ד). — ורגיל מאד בתו"מ: מאימתי קורין את שמע בערבית וכו' רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר (ברכ' א א). הבריסין והברדסין וכו' לא ילבש בהן עד שיבדוק (כלא' ט ז). אוכלין ארעי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים (חלה ג א). מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו (ר"מ, שקל' ב ה). היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל (ברכ' כב:). — ואחר שלילה: האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה (יבמ' טז א). רבי יהודה אומר אמר קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח אינו אסור אלא עד לילי הפסח וכו' קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום אינו אסור אלא עד לילי הצום וכו' ר' יוסי בנו אומר אמר קונם שום שאיני טועם עד שתהא שבת אינו אסור אלא עד לילי שבת (נדר' ח ה-ו). האשה שהיא יצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד ישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד (ערכ' א ד). לא היה המקטיר מקטיר (את הקטורת) עד שהממונה אומר לו הקטר (תמיד ו ג). — וביחוד להביע תנאי, במשמ' אלא אם: אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו (ברכ' ח ו). וכל 

מי שאינו צריך ליטול (מן הצדקה) ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מהזקנה עד שיפרנס אחרים משלו (פאה ח ט). קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה (גיט' ו ג). המגדף אינו חייב עד שיפרש השם (סנה' ז ה). ומודה ר"ע (לחכמים) שאין מביא את מעילתו עד שתתודע לו ויביא עמו אשם ודאי (כרית' ה ב). — ואלא עַד: אין מעידין (לאשה שמת בעלה) אלא עד שתצא נפשו ואפילו ראוהו מגוייד וצלוב וחיה אוכלת בו (יבמ' טז ג). קונם יין שאיני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך (נדר' ח א). — ובסהמ"א: הידעת כל מה שאתה חייב לדעתו מן המצות אשר אינך רשאי להתעלם בהם ואין ראוי לך לפשוע בהם עד שנפנית לחשוב בשאלות נכריות אשר לא תקנה בהם מעלה יתירה בתורתך ואמונתך (ר"י א"ת, חו"ה הקדמ' 11). — ב) במשמ' משך הזמן, בינתים: ויהי עַד דבר שאול אל הכהן וההמון אשר במחנה פלשתים וילך הלוך ורב (ש"א יד יט). יפלו במכמריו רשעים יחד אנכי עַד אעבוֹר (תהל' קמא י). עַד11 זה מדבר וזה בא וכו' (איוב א יח). ויאמר להם לא יפתחו שערי ירושלם עד חם השמש וְעַד הם עמדים יגיפו הדלתות ואחזו (נחמ' ז ג). — עַד שֶׁ־: עַד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו (שה"ש א יב). — ובתו"מ: התיבון הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם אתה הוא יי' האלהים אשר בחרת באברם שנייא היא שעד שהוא אברם בחרת בו (ירוש' ברכ' א ט). מנין לרבות העופות והמנחות עד שאני12 מרבה לוג שמן של מצורע ת"ל אשר הם מקדישים לי (זבח' מד.). כך הקב"ה מראה להם לצדיקים עד שהם בעולם הזה מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא והם ישנים (רבי אלעזר, מד"ר בראש' סב). אמרו להן הנוגשים אם אתם הולכים לישן בבתיכם עד שאנו משלחין אחריכם בבקר היום עולה לשעה ולשתים ואין אתם משלימין את הסכום שלכם שנאמר והנוגשים אצים לאמר (שם שמות א). תמן תנינן נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה ואני לא עשיתי כן אלא עד שאתם עוסקין בטיט ולבנים קפצתי וגאלתי אתכם (שם שה"ש, אתי מלבנון). 

עד שאתם בציון לא גליתם (ויהי בעת שסרחה, פסיק' רבת' כו). שמא יעשו תשובה עד שהם נתונים בתוך ארצם והוא עושה לנו כדרך שעשה לסנחריב (ותאמר ציון, שם לא). — עַד לא, לפני, קודם: עַד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל (משלי ח כו). וכן עַד אשר לא: וזכר את בראיך בימי בחורותיך עַד אשר לא יבאו ימי הרעה (קהל' יב א; ב; ו). ובתו"מ עַד שלא: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי ירושלם ואמר לונ אבא מהרו והוציאו את (כל) הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם (רבן גמליאל, עירוב' ו ב). דרך ת"ח עד שלא היתה בתו יוצאת מאצלו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין (נדר' י ד). מתו בעליהן עד שלא שתו בש"א נוטלות כתובה ולא שותות (סוט' ד ב). בא סימן התחתון עד שלא בא העליון או חולצת או מתיבמת (נדה ו א). ספינה הבאה לים אין יוצאין מתוכה ליבשה אלא אם כן היתה בתוך התחום עד שלא חשיכה (תוספת' שבת יג (יד) יא). הפוסק צדקה עד שלא זכו בה פרנסין אין רשאי לשנותן לדבר אחר אלא מדעתן (שם מגל' ג (ב) ד). שחטה עד שלא חשיכה מותר לשחוט את בתה משחשיכה אסור (שם חול' ה (ו) ח). לאחד שיצא ליהרג הוא ובניו אמר לספקלטור הרגני עד שלא תהרוג את בניי (ספרי במד' צא). שלח המלך והביאו וחייבו לקטוע את ראשו עד שלא יצא ליהרג אמר המלך מלאו לו מדה של דינרים זהב והוציאו לפניו (שם קלא). קצירת שיבולת הראשונה דומה למירוחו עד שלא קצר שיבולת הראשונה לא נתחייבה שדהו פיאה (ר'  יוסי, ירוש' פאה א א). שלח להם כך אמר אבא ק"פ שנים עד שלא חרב הבית פשטה המלכות על ישראל (ר' ישמעאל בר' יוסי, שבת טו.). משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד ובין מדד עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן (ב"ב פה:). אמר לבני העיר דעו שהמלך עליכם בכעס והוא מבקש לשלוח לגיונות על העיר להחריבה צאו ופייסוהו ויחזר אצלכם עד שלא ירחיק מכם (רשב"ג בשם ר' יונתן, פסיק' דר"כ, בובר קנו:). עד שלא יצרתיך במעי אמך מניתיך להיות מתנבא על עמי (ויהי בעת שסרחה, פסיק' רבת' כו). בשר ודם מבקש לצור צורה כמה סממנין צריך להביא עד שלא צר אותה אבל הקב"ה צר צורה מתוך טיפה אחת (תנחומ' תזריע ג). ועשה שם (באלוני ממרי) עשר שנים עד שלא נשא

את הגר (סע"ר א). שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הן תורה וגיהנם וגן עדן וכו' (פדר"א ג). — וקודם עַד שלא: אילו היה כתיב בשמי ניחת הוא יאות לית כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא קודם עד שלא הזכיר את השם כבר ניחת הוא (ר' אבון, ירוש' ברכ' א ח). ויטע יי' אלהים גן בעדן דבית יניי אמ' למה הוא מזכיר שם מלא במטעת הזו שמתחילת ברייתה היא צריכה כיוון קודם עד שלא נוצרה ממעי אמה אדם צריך לכוין את רוחותיה (מד"ר בראש' טו, תיאוד'). וכל יצר מחשבות מבין קודם עד שלא נוצר יציר מחשבתו גלויה לפניו (מדר' שמואל ה). — ובסהמ"א: שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ (רמב"ם, מלכים ו ה). — ועם השנות הפעל, במשמ' קֹדם...אח"כ: עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת וכו' נמחקה המגילה ואמרה וכו' (סוט' ג ג) לא נתן מן הגדיש נותן מן הכרי עד שלא מירח ואם מירח  מעשר ונותן לו (תוספת' פאה א ה). כשבא עני ועמד על פתחו של בעל הבית ואמר להם אביכם יש בכאן יאמרו לו הן בוא והכנס עד שלא נכנס ושולחן [היה ערוך] לפניו נכנס ואכל ושתה וברך לשם שמים (אדר"נ ז). היה יודע לו עדות בשטר עד שלא נעשה גזלן ונעשה גזלן הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידין (ב"ב קנט.). הכנס ורחוץ ושקול עצמך עד שלא תכנס ומאחר שתכנס הלך כיון שיצא ושקל עצמו לא חסר כלום (ר' מאיר, מד"ר בראש' ד). — עַד שלא ועכשו ש...: רבא בתר צלותיה אמר הכי אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי (ברכ' יז:). אמר עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי עכשיו שמלתי לא יבואו אמר לו הקב"ה עד עתה היו בני אדם ערלים באים אצלך עכשיו אני ופמליא שלי נגלים עליך (מד"ר בראש' מח). 



 1 [משֻתף לרֹב לשונות האחיות.]

2 [נחלקו המדקדקים החדשים אם היוד שרשית או סמן הרבוי כמו אחרי, ועי' ערך אל, הערה.]

3 [במקום עֲדֵיכֶם, עֲדֵיהֶם.]

4 [מלה אחת (רד"ק), והוא כמו עָדֵיהֶם.]

5 [כך הקרי, ובכתיב חסר.]

6 [כמו בעוד, כל זמן שמתקימים זנוני אזבל. ורד"ק התקשה לפרש: מה ענין השלום שיגיע עד זנוני אמך, ע"כ.]

7 [אולם אפשר שהנסחה משֻבשת, עי' בפרושו של סגל.]

8דהי"א (יט ה): עד אשר.]

9 [אולי נקד עֹד.]

10 [כך הכתיב, והקרי: ימלא.]

11 [אולי נקד עֹד, כמו בפי"ו, יז, וכן בנחמ'.]

12 [אחרי שאני מרבה ארבה עמהם אף לוג שמן (רש"י).]