1, כְּבוּדָה, ש"נ, — א) טעינה של דברים כבֵדים, שצריך לטעון על בהמה להסיע ממקום למקום, Bagage: ויפנו וילכו וישימו את הטף ואת המקנה ואת הַכְּבוּדָה2 לפניהם (שופט' יח כא).  — ובסהמ"א: ואברם כבד מאד שיש לו כבודה רבה ומי שיש לו כן תנועתו כבדה (ראב"ע בראש' יג ב).  לאחר שנניח נשינו וטפינו מקננו ורכושנו בעבר הירדן נוכל לרוץ מהירים ראשונים שלא יהיה לנו שום כובד ומשא כמו שאר השבטים שיוליכו עמהם הכבודה שלהן (חזקוני, מטות לב יז).  — ב) °אֹרחה של מרכבות נושאות משא: ושתי כבודות גדולות נושאות בר ומזון אשר הלכו כמו כן בדרך ההוא נפלו עם הלויה ההולכת אחריה בידי הקאזאקין (מא"ג, הצרפתים ברוסיה 68).  — ג) °השגות כבוד: מהשמות והמנוים והממשלות והכבודות הדמיוניות וחמדת אסיפת הקנינים (ר"י אברבנאל, נח).  — ד) °תאר מליצי להנפש: אתה עשית לנו את הנפש הזאת גנובת היכלי מלך שכונה באהלים עליונים מתגוררת במורד שושנת העמקים וכו' ותחמרה בחמר ובזפת זאת כבודה בת מלך פנימה תזכור יקר משפחתה ובית אביה ולא ידעה מי הביאה הלום בחי"ע ט-י.  — ה) °תאר כבוד של דרך ארץ לאשה חשובה, הַכְּבוּדָה פלונית: ובעל הבית כטוב לבו בסעודתו, ידבר נחומים אל הכבודה צלעתו, לאמר את הגבירה כמה יגעת היום (ר' קלוני', אבן בחן סה.).  דין ודברים שנפלו בין החכם כה"ר יצחק וונאניה נר"ו עם הכבודה והצנועה מרת שמחה (שו"ת תורת חסד עו).