ת"ז, לנק' כְּבֻדָּה, כבוּדה, — של כָבוֹד, של פאר, prächtig; magnifique; magnificent: וישבת על מטה כְבוּדָה 1 ושלחן ערוך לפניה (יחזק' כג מא).  — וכמו שֵׁם: כל כְּבוּדָּה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה (תהל' מה יד).