— קל לא נהוג. — כֹּבֵס, עי'  כּוֹבֵס.

— פִע', כִּבֵּס, וְכִבֵּס, כַּבְּסִי, תְּכַבְּסֵנִי, —  רחץ ושפשף בגד במים ובֹרית לנקותו מלכלוכו, (waschen (Kleider); laver (des habits); to wash (garments: כִּבֵּס ביין לבשו (בראש' מט יא).  ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כִבֵּס (ש"ב יט כה).  ואת כל שערו יגלה וְכִבֶּס את בגדיו ורחץ את בשרו במים (ויקר' יד ט).  וקדשתם (את העם) היום ומחר וְכִבְּסוּ שמלתם (שמות יט י).  וצוה הכהן וְכִבְּסוּ את (הבגד) אשר בו הנגע (ויקר' יג נד).  וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים וְכִבַּסְתֶּם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם (במד' לא כג-כד).  והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תְּכַבֵּס וסר מהם הנגע (ויקר' נג יח).  וכל הנשא מנבלתם יְכַבֵּס בגדיו (שם יא כה).  והשרף אתם יְכַבֵּס בגדיו ורחץ את בשרו במים (שם יא כה).  ויקדש את העם וַיְכַבְּסוּ שמלתם (שמות יט יד).  — מְכַבֵּס, מי שׁמְכַבֵּס בגדים: כי הוא כאש מצרף וכברית מְכַבְּסִים (מלאכ' ג ב).  — ובתו"מ: ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורים — (מו"ק ג ב).   אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת מבשלת ומניקה את בנה וכו' הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת (כתוב' ה ה).  מקום שהנשים מכבסות (ירוש' נדר' ה לט.).  כל מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של מועד (מו"ק יד.).  עושין כל צרכי המת גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו (שם ח:).  תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים (תענ' יג.).  שהלבנים קשים לכבסן יותר מן הצבועין (שבת יט.).  בנוהג שבעולם אדם מכבס כסותו בימות הגשמים (מדר' ויקר' כח).  — ובמשמ' רוחנ', כִּבֵּס לבו וכו', נקה אותו מעון ופשע: כַּבְּסִי מרעה לבך ירושלם למען תושעי (ירמ' ד יד).  כי אם תְּכַבְּסִי בנתר ותרבי לך ברית נכתם עונך לפני (שם ב כב).  הרבה כַּבְּסֵנִי מעוני ומחטאתי טהרני (תהל' נא ד).  תחטאני באזוב ואטהר תְּכַבְּסֵנִי ומשלג אלבין (שם ט).  — ובענין °רחיצת המעים בחקן: ואמר אבוקרט יתכן לכבס או להקיז בזמן קור וחום וכו' אך בעת הצרך נכבס בקיץ ובחרף (ספר הכבוסים, כ"י פריז).  

— פֻע', כֻּבַּס, *מכוּבס, — כֻּבַּס הבגד, שכבסו אותו: וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וְכֻבַּס במים (ויקר' יה יז).  — ובתו"מ: ובגדים שהטבילן מכובסים עד שיבעבעו הטבילן נגובין עד שיבעבעו וינוחו מבעבוען (מקוא' י ד).  — ובענין °רחיצת המעים בחקן: המקרים הרעים היכולים לבוא במכובסים בסבת קרירות האויר (ספר הכבוסים, כ"י פריז).  

— הָפע', הֻכַּבֵּס, — כמו כֻּבַּס: וראה הכהן אחרי הֻכַּבֵּס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו (ויקר' יג נה).  ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הֻכַּבֵּס אתו וקרע אותו מן הבגד (שם נו).  

— נִתפ', *נִתְכַּבֵּס, — כמו הֻכַּבֵּס: נבלעה (רביעית דם) בכסות אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם טמאה (אהל' ג ב).  יריעות שלמה זו מתלכלכת ומתכבסת  וחוזרת ומתלכלכת ומתכבסת (מד"ר שה"ש, כאהלי קדר).  — וברוחנ': אם יטעו בהלכה תהא מתכבסת בתחומו (תנחומא ויחי י).