*, ש"נ, — שה"פ מן כָּבַס: הקרובים לעיר ולדרך טמאים מפני הכביסה 1 והרחוקים טהורים (מקוא' ח א). בכל השותפין מעכבין זה על זה בחצר חוץ מן הכביסה מפני כבוד בנות ישראל (ירוש' נדר' ה לט.). תמן הוא אמר אין רחיצה חיי נפש וכאן הוא אמר כביסה חיי נפש א"ר מנא אדם מגלגל ברחיצה אין אדם מגלגל בכביסה (שם יא מב ג). מעיין של בני העיר הן ואחרים קודמין הן לאחרים וכו' כביסתן וחיי אחרים כביסתן קודמת לחיי אחרים (שם שבי' ח לח:). מיני כביסות 2 מהו שיהא עליהן קדושת שביעית (שם ז לז:). שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה (ב"ב נז:). ועוצם עיניו מראות ברע א"ר חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה (שם). אותו מקום ששורין בו בגדי כביסה עם צואת כלבים (רגמ"ה שם יט.). היה נזהר לפרוע שכר הכובס או הכובסת ביום הכביסה בעצמו (חמה"י א, מעשה הצדקה).
*אובל, *אוכל. — *אשׁלג. — בורית. — *גהץ. — *כבוּסה. — *כסכס. — לבן, *לבָנים. — §מַגְהֵץ. — *מגוּד, לתלות עליו כלי כביסה. — *מחמצן. — *מִשְׁרָה. — *נברכת. — *נדיין. — נתר. — *שכשך. — *תכבסת.
1 כך בנוסח' הדפוס, וכך קרא הרמב"ם. והערוך גורס כבישה, עי' בזה הערך.
2 בדפוס קראט' כניסות.