1, ש"ז, מ"ר כוֹבְסִים, — מי שמלאכתו היא לכַבֵּס בגדים, Wäscher; laveur, blanchisseur; vasher: ויאמר יי' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז וכו' אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כוֹבֵס (ישע' ז ג).  — ובתו"מ: אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס עכו"ם אלא כדי שיעשו מבעוד יום (שבת א ח).  אמר רשב"ג נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן לכובס עכו"ם שלשה ימים קודם לשבת (שם ט).  מוכן שהכובס מוציא (מן הצמר) הרי אלו שלו ושהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית הכובס נוטל שלשה חוטין והן שלו (ב"ק י י).  אמר לו כובס טלית זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן (תוספתא מע"ש ה יג).  יצתה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העוה"ב (כתוב' קג:).  ראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס אומר לו מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום (ב"ב מה:).  רבותינו אמרו אפילו היו כלי' (של קרח ועדתו) ביד הכובס היו מתגלגלים ובאין ונבלעין עמהם (מד"ר במד' יח).  והלך הסייד לסידו ויוצר לטיטו נפח לפחמו כובס לבית המשרה שלו (שם קהל', בכל עת).  — ומ"ר: אותות הגרדין ואותות הכובסין אסורות משום כלאים (כלא' ט י).  מכבש של בעלי בתים וכו' ושל כובסין לא יגע בו (שבת כ ה).  שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ואלו הן החייטים הספרים והכובסין ר"י אומר אף הרצענים (פסח' ד ו).  לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו ולא שיח ולא מערה ולא אמת המים ולא נברכת כובסין (ב"ב ב א).  כל שעיסקן עם הנשים לא יתייחדו עם הנשים כגון הסדרין וכו' והחייטין והספרין והכובסין (תוספתא קדוש' ה יד).  שלל של כובסין ושלשלת של מפתחות והבגד שהוא תפור בכלאים (שבת מח:).  — *משלות כובסים, עי' ערך משלות.