כַּו

* 1, ש"ז, מ"ר כַּוִּים, סמי' כַּוֵּי, —  כעין חלון קטן, Lucke; lucarne; aperture, — ובהשאלה, החלולים שבגוף האדם:  רבי יהודה אומר עשאך כוין כוין ספרי דבר' שט. —  ובמשמ' העקרית:  הצור ידודון מלאכי צבאות מרוצתם בלי לעקֹב, כוון עת רצון כַּוֵּי רקיעים לקוב אופן שבת תשובה, האזינו , ר"ל לנקב חלונות ברקיע. — ובמליצה, °כַּוֵּי הַגַּלִּים וכדומה, מה שבין גל וגל, ואמר הפיטן:  כנכנסו (המצרים לתוך הים) טרקת כַּוֵּי גליך, ירית חץ בנץ החזר גלגליך שבת א' אה"פ, ויושע.



1 בארמ' כוא, כוין:  וְכַוִּין פתיחן ליה בעליתה דני' ו יא.  וכן בסורית.  בערב' כַוּ كَوُ.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים