ש"ז, מ"ר כּוֹאֲבִים, — מי שיש לו כְּאֵב, גופני או רוחני: ואני עני וְכוֹאֵב ישועתך אלהים תשגבני (תהל' סט ל). — ובסהמ"א: חשבתי כל פרץ מני שום אדם עלי ארץ וכמוני בכל כואבים לא מצאתי (אגר' מנחם ב"ס לחסדאי). — ויאמר המשורר: ימַר (היין) וכל מרי נפשים יערב להם, ורישם כואבים ישכחו (רמב"ע, דיואן סז, כ"י בודליאנה).