כּוּב
*1, ש"ז, מ"ר כּוּבִים, — מין ממיני הקוצים, וקוץ בכלל: כוב על כוב תוספת על בית מלא (מד"ר בראש' סז). (משל) למגל כוסחת כובין (שם מט). כשהיו בסיני היו שושנים וורדין עכשיו נעשו סריות נעשו כובים2 (שם שמות מב).
1 בארמ' וסור' כובא. בערב' כֹב كُب .
2 כך צ"ל במקום כזבים שבנוסח'.