*, ת"ז, לנק' כְּחוּשָׁה, מ"ר כְּחוּשִׁים, כְּחוּשׁוֹת, —  רָזֶה, שאינו שָׁמֵן, דל בשר, mager;maigre; lean: (הגונב פרה) כחושה והשמינה משלם תשלומי כפל (תוספתא ב"ק ז יז).  — וקרקע כִּחוּשׁ:  אכל שמינה משלם שמינה אכל כחושה משלם שמינה וכו' כגון שאכל ערוגה בין הערוגות ולא (יודעים אם) כחושה אכל  (אם שמינה) אכל (ב"ק ז:).  (האומר לחברו חצי שדה אני מוכר לך) א"ר חייא בר"א א"ר יוחנן לוקח נוטל כחוש שבו (שם קז:).  — וכח כָּחוּש:  ןא"ר פפא זרק צרור למעלה והלכה לצדדין והרגה חייב וכו' כח כחוש הוא (סנה' עח.). — °אור כחוש:  כאדם הרואה נר מתוך עששית אחת נקייה שמונח בעששית שאינה נקייה אלא עבה ומלוכלכת שאין מגיע לעיניו אלא אור כחוש מאד  (רה"ג, תשו' ב, תורתם של ראשונ' ב).