* 1, ש"נ, — א) כלי שיש בו מגורות אחדות ישים בה החַיָּט וכדו' מחטיו וחוטיו וכדומה: כליבה2 של חייטין טמאה טומאת מת פירש הימנה אבר אחד טמאה ושני אברים טהורה (תוספתא כלים ב"מ ט א). — ב) *מטה פשוטה לשאת עליה גופת המת להקבורה, Bahre; brancard; bier: הסלים שבקנתל והמטה של טרבל וקרן של כליבה3 (פרה יב ט). בראשונה היו מוציאין (מתים) עשירים בדרגש ועניים בכליבה4 והיו עניים מתביישין התקינו שיהו הכל מוציאין בכליבה4 מפני כבודן של עניים (מו"ק כז:). נכנסו לבית קדשי הקדשים ומצאו שם שני כרובים נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה והיו מחזרין אותן בחוצות ירושלם ואומרים לא הייתם אומרים שאין האומה הזאת עובדים ע"ז ראו מה מצינו להם (מד"ר איכ', פתיח'). מעשה בבנו של ר"ח בן תרדיון שנתחבר ללסטים וגלה את רזן והרגוהו ומלאו פיו עפר וצרורות לאחר שלשה ימים נתנוהו בכליבא ובקשו לקלס עליו מפני כבוד אביו ולא הניחן (מד"ר איכ', ויגרס בחצץ).