ש"ז, סמי' כִּלְיוֹן, — כמו *כְּלָיָה: כי אם יהיה עמך ישראל כחול הים שאר ישוב בו כִּלָיוֹן חרוץ שטף צדקה כי כלה ונחרצה אדני יי' צבאות עשה בקרב הארץ (ישע' י כב-כג). — ואמר הפיטן: צח ואדום משעיר, נסיכה בכליון תסעיר, כאיש מלחמות קנאה תעיר (שבת א אח"פ, אין כמוך). נצחו מקוים ולישעו נשענים כי לא כלו רחמיו בכליון (סליח' יום ד, מלאכי רחמים). — כִּלְיון העינים: ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן יי' לך שם לב רגז וְכִלְיוֹן עינים ודאבון נפש (דבר' כח סה). — ואמר המשורר במליצתו: הכה הקערות באבני נגף וכליון, והיו כלם לשניו נקיון, והשקיט באכילתו כליון העינים ומחלון הרעיון (ר"י חריזי, תחכמ' ג). — °וכִלְיוֹן הגוף מפני מחלה וכדומה: והם שכלים מפשטים מחמרים קדומים עם הסבה הראשונה ואינם יראים הכליון לעולם ותשוב נפש האדם השלם והשכל ההוא הפועל דבר אחד ולא יחוש לכליון גופו ואבריו (כוזרי א א). כשיכלה שארו ולבבו וכו' שכליונו הוא כליון לגוף ומותו (ר"ש א"ת, יקוו המים 99). ומפסיד (רבוי המשגל) כח האדם ומראה הפנים ומוריש הכליון במהירות ומחליש המוח (מ' אלדבי, ש"א ה ח). ועי' עון.