*, כלייה, ש"נ, — שה"פ מן כָּלָה, במשמ' אבוד והשמדה, Vertilgung; extermination: גמרו שלא לעשר רעב של מהומה ושל בצורת באה ושלא ליטל את החלה רעב של כליה באה (אבות ה ח).  שנתת ארכה לדור המבול לעשות תשובה וכו' ולא גמרת להם כלייה עד שהשלימו רשעם לפניך וכו' עשר מכות הבאת על המצריים במצרים ולא גמרת עליהן כלייה עד שהשלימו רשען (מכי' בשלח ה).  כל המשתף שמו של הקב"ה בעבודה זרה חייב כליה (שם משפט' יז).  קשה היא הליצניות שתחילתה ייסורין וסופן כלייה (ירוש' ברכ' ב ה ג).  אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה (מו"ק ט.).  באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה שהחניפו לו לאגריפס (סוט' מא:).  יושב (הקב"ה) ודן את כל העולם כולו כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים (ע"ז ג:).  א"ר יוחנן אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל כלייה (סנה' סג.).  שביום הזה כל העולם עומדים בדין לפני הקב"ה והעולם מתחייב כלייה מפני שבריותיו מלוכלכים בעבירות והקב"ה מזכה את עולמו (פסיק' רבתי מ).  ראויים היו ישראל כליה בימי המן אלולי שנסמכה דעתן על דעת הזקן אביהם (מד"ר בראש' עו).  אמר הקב"ה לשטן הבא לי מגילה ואכתוב עליה כלייה (שם אסת', אם על המלך טוב).  מחלוקת וכו' כלייה מביא לעולם (תנחומא קרח כא).  וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון ותפתה ועלוקה וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה (רמב"ם, תשוב' ח ה).  — ואמר המשורר: לכל נוצר ונברא קץ וסוף כל חי לכליה, ואתה הוא ולא יכלו שנותיך ככל בריה (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה).