° 1, ש"נ, מ"ר כַּמּוּיוֹת, — שהמ"פ מן כַּמָּה, כַּמּוּת של דבר, שעורו בשלשה רחקיו: ואיך נעלה על לב צורת דבר שאין לו כמות ולא איכות (כוזרי ה ב).  ואנחנו נקרא מה שיורה עליו המשפט מענין הכללות והיחוד כמות המשפט ונקרא מה שיורה עליו מענין החיוב והשלילה איכות המשפט דמיון זה אמרנו כל אדם חי נאמר זה המשפט כמותו כללי ואיכותו החיוב וכאשר אמרנו קצת האדם בלתי כותב נאמר זה המשפט כמותו חלקי ואיכותו השלילה (מלות הגיון ב).  והמשל הרביעי כתארך הדבר במה שישיגהו מצד הכמות באשר הוא כמות באמרך הארוך והקצר והמעות והישר ומה שדומה לזה (מו"נ א נב).  שאינו בעל כמות שתשיגהו איכות המשגת הכמות באשר הוא כמות (שם).  מאמר הכמות הוא בתארך הגוף בשיעורו בשלש רחקיו באמרך הארוך או הקצר הרחב או הצר הגבוה או הנמוך וזהו כמות המתדבק או באמרך האחד או השלשה וזהו כמות המתפרק (רוח חן י).  אי אפשר לה (להנפש) להתנענע באחת מששה התנועות הבאות ר"ל העצם הכמות האיכות והאנה (תגמ' הנפש ג:).  כי המושכל אם לא תגדור לנו הקבלה כמותו ואיכותו וזמנו ומקומו ושאר עניניו לא יתכן לנו מצד שכלנו בלבד (חו"ה, יחוד המעש' ה).  כי הדברים אשר יכינו לקבל הרשמים ההם האלהיים אינם ביכולת אדם ולא יוכלו לשער כמותם ואיכותם (כוזרי א עט).  והצורה המינית האחת ימצא לחמר שלה רחב גדול בכמותה ובאיכותה (מו"נ ב יט).  הדמיון משיג הענין ההוא ומצייר אותו ותופש תכונתו וכמותו בדמיונו עד שנשארו חקוקים שם (רוח חן ב).  שלא אדע אפילו לסדר את תמיהותי לרוב כמותם ואיכותם (רמח"ל, חוקר ומקובל א).  — ומ"ר כַּמּוּיוֹת: היה האחד סוג לכל הדברים כמו שהכמות סוג לכל הכמויות וזה דבר בלתי אפשר (רלב"ג, מלחמ' ה' ה יב).  והמתבאר מדברינו הוא שהזמן והמקום אינם כי אם כמויות עיוניות המתעצמות בנבראים כולם הן רוחנים הן גשמיים והם נופלים בגדר הכמות המספרי (יריע' שלמה א).  וישארו איכויותיהם וכמויותיהם שמורים (כל מלאכ' הגיון, הקש).  — מעט הַכַּמּוּת ורב האיכות, מה שאינו גדול במדתו ומספרו אבל חשוב מאד מפני טיבו: כל אמרת אלוה צרופה מתורתנו הקדושה כלליה ופרטיה והציב לה ציונים ושרשים מעטי הכמות ורבי האיכות (הקד' מגיה הזהר, דפוס מנטובה).  פירוש מעט האיכות ורב הכמות להיות מאיר נגד פני (מנה"מ, הקד' לנפ' יהודה).  ועי' כמיה, כמיות.  — ובמשמ' מדה וקצב בדברים גשמיים: ראובן שלח כמות קוצה לשמעון לויניציא למוכרה לו שם ולשלח לו משם סחורה אחרת (שו"ת מהרשד"ם, יו"ד סז).  ואם לו יותן (האפיום) בכמות הראוי סם המות הוא (ר"ב מוספיא, ערוך, ערך אופיון).