*, כניסה, ש"נ, — כמו כְּנֶסֶת: כל כְּנֵיסָה1 שהיא לשם שמים סופה להתקיים (אבות ד יא). — ואמר המשורר: ראו חצי אשר חולק בכפלו, אני חמש פעמים רב כגילו, ובי יקנו מתי ספים כספים, בעת נסה כְּנֵסָה2 נאספים (ר"ש שרביט הזהב, מריבה נהיתה). — ואמר הפיטן: מקים מעפר דל ואביון מאשפה, כְּנֵסָתְךָ 3 בל תתן לכלה ולחרפה (סדר רע"ג, סליח' יום ב' ישראל עמך).  אל נשא ארנן בהתעלסה, אומץ עשה אגיד בִּכְנֵסָה, בסוד ברא ביושר אתחברה (רשב"י הבבלי, אל נשא).