א. כָּפַן

1, פ"י, לנק' כָּפְנָה, — כָּפַן האילן שרשיו, הטם לצד מן הצדדים:  ויהי נשר אחד גדול גדול כנפים ורב נוצה והנה הגפן הזאת כָּפְנָה2 שרשיה עליו ודליותיו שלחה לו להשקות אותה מערגות מטעה (יחזק' יז ז).


1 עי' הערה לקמן.

2 כך למערבאי, ועי' הערה לערך ב. כנף,  כי למדנחאי הנוסח כאן הוא כנפה.  וגם לפי נוסחה זאת פרשו הקדמונ' כמו כנף במשמ' אסף, כמו כנופיא בארמ'.  ועי' פרוש המלה לפי הענין בערך ב. כנף. ויש מגיהים כאן מפנה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים