כָּפַע
*, — קל לא נמצא.
— הִפע', *הִכְפִּיעַ, הכפיע דבר, חתך וקטע ושבר אותו: למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חופה סיידה וכיירה וציירה כעס המלך על בנו והרגו מה עשה נכנס לתוך החופה התחיל לשבר בקנים ומכפיע1 בחיצאות ומקרע בכיליות אמר המלך כלום עשיתי זו אלא בשביל בני בני אבד וזו קיימת (מד"ר בראש' כח).
1 כך בג' כ"י וכן גרסת הערוך, ובקצת כ"י ומפקיע, ובכ"י אחר ומבקיע, ומכניע.