, ש"ז, בכנ' כָּפְרוֹ, כָּפְרְךָ, — כסף וכדומה שאדם נותן כדי להציל נפשו ממות, lösegeld; rançon; ransom: ואם שור נגח הוא וכו' והמית איש או אשה  השור יסקל וגם בעליו יומת אם כֹּפֶר יושת עליו ונתן פדין נפשו ככל אשר יושת עליו (שמות כא כט-ל).  כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כֹּפֶר נפשו ליי' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל (שם ל יב-יג).  ולא תקחו כֹפֶר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת ולא תקחו כֹפֶר לנוס אל עיר מקלטו (במד' לה לא-לב).  ענו בי נגד יי' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כֹפֶר ואעלים עיני בו (ש"א יב ג).  כי ידעתי רבים פשעיכם ועצמים חטאתיכם צררי צדיק לקחי כֹפֶר ואביונים בשער הטו (עמו' ה יב).  כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם לא ישא פני כל כֹּפֶר ולא יאבה כי תרבה שחד (משלי ז לד-לה).  כֹּפֶר נפש איש עשרו (שם יג ח). כי חמה פן יסיתך בשפק ורב כֹּפֶר אל יטך (איוב לו יח). — ובכלל דבר שבשבילו נמחל לאדם עונו, בשבילו ינצל ממות: אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כֹּפֶר (איוב לג כג-כד).  אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כָּפְרוֹ (תהל' מט ח). — ובתו"מ: שור שנגח את האדם ומת מועד משלם כופר ותם פטור מן הכופר (ב"ק ד ה).  יש בן חייב בכופר וחייב במיתה חייב במיתה ופטור מן הכופר (תוספתא שם ד ו).  המית עבד עברי נותן כל כופרו (שם ח).  הכהו הראשון הכיית מיתה ובא השני ובילבלו וכו' הראשון נותן נזקו והשני נותן כופרו (ירוש' שם ד ד ג). — ובהשאלה, פלוני הוא כֹּפֶר פלוני, שהוא יענש במקום פלוני: כֹּפֶר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד (משלי כא יח).  כי אני יי' אלהיך קדוש ישראל מושיעך נתתי כָפְרְךָ מצרים כוש וסבא תחתיך (ישע' מג ג).  — ואמר המשורר: ומי ישמע מרי שיחי ויתעשת להותי, יחידתי היי כפר לאח יולד לצרתי (ר"ש הנגיד, ימהר יום פקודתי).  ואלו צר אחזהו הדפתיהו ברב חילי, ולו ישוב במו כפר פדיתיהו בכל יש לי (הוא, כבר שלמו).  ואגיד פלאך בעדת חסידים ונסיך בתוך עוטי גדילים, גאלתני ושמת לי לכפר ביום איד זה כמו שנה אוילים (הוא, הלי תעש).  מטע אהבים ועפר, בו נקבצו חן ושפר, נפשי פדות לו וכפר (ראב"ע, איך ישליו).  מי יתנני כפרך אחי ובי תפגע תמותה בל קרוב אליך, נדתי כל חיי עלי נודך והן אתאו קבר הוא מנת חבלך (רמב"ע, קטע כ"י גני' קאהיר).  — ומ"ר * כָּפְרִים, כופרים: כופר אחד ולא ב' כופרין (ב"ק מ.).  חייבי כופרין (שם). — ואמר המליץ: וזכור את יום דין האיום אין בו פדיום גם כופרים (מ' אלדבי, ש"א ז).