כָּפָר

1, ש"ז, מ"ר כְּפָרִים, — מקום מושב קטן לאנשים מוקף שדות וכרמים, Derf; village: לכה דודי נצא השדה נלינה בַּכְּפָרִים נשכימה לכרמים (שה"ש ז יב-יג). ועל האצרות בשדה בערים וּבַּכְּפָרִים ובמגדלות יהונתן בן עזיהו (דהי"א כז כה). — ובתו"מ: אי זו היא עיר גדולה כל שיש בה י' בטלנים פחות מכאן הרי זה כפר (מגי' א ג). כרכין המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה (שם א). עד מתי מותר להחזיר (המטבע החסרה) בכרכים עד כדי שיראה לשולחני ובכפרים עד ערבי שבתות (ב"מ ד ו). אף הוא העיד על כפר קטן שהיה בצד ירושלם והיה בו זקן אחד והיה מלוה לכל בני הכפר וכותב בכתב ידו ואחרים חותמין (עדי' ב ג). ערים ולא כרכים ערים ולא כפרים (ספרי דבר' קפ). יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך וכו' ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך (חגי' יג:). בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהן (מגי' יט.). המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי אם היה כפר קטן זה היה מעשה ואמרו כפר קטן נידון כשכונה (כתוב' כח.). — ואמר המשורר: סלעים וצורים והרים בצורים באונך, וקריות וערים מדינות וכפרים בגאונך (יצחק בן גיאת, קנינך). — ומצוי בסהמ"א.



1 באשור כַפְרֻ, בארמ' כפרא, בערב' כַפר كَفر , אולי שאולה מארמ'. ולא נתברר מקור מלה זו ומשמ' העקרית.