*, ש"ז, מ"ר כַּפְרָנִים, — מי שדרכו לכפֹר בכל דבר: תן מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר וכו' א"ר זירא כשהוחזק כפרן (גיט' יד.). מה להצד השוה שבהן שכן לא הוחזק כפרן תאמר בעדים שכן הוחזק כפרן (ב"מ ד.). מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון (שם יז.). היה חייב לחבירו שבועה בב"ד ואמר נשבעתי והעדים מעידין אותו שלא נשבע וחזר ואמר נשבעתי הוחזק כפרן לאותה שבועה (שם). שהוחזק לוה זה כפרן פעם אחרת לפיכך אין נאמן לומר פרעתי (רש"י שם יו:). שטר שיש בו נאמנות ונמצא המלוה כפרן בדבר אחר תשו' ר' משולם ב"ר קלוני', מובא בטחו"מ עא. ולעולם אין אדם מוחזק כפרן עד שיכפור בבית דין ויבאו שני עדים ויכחישוהו במה שכפר (רמב"ם, טוען ונטען ו ב). — ובמשמ' °כופר בדֵעות ואמונות: ומי ימרה בזה אין צורתו כצורת המשכילים מפני כי אשר זו צורתו ידוע כשרותו קודם דעת המורה ית"ש ומזה היו הכפרנים בעיקר יודעים זה (ישועה בן יהודה הקראי, פי' בראש'). אבל כבר ידענו קיומו בלבד הכפרנים המכחשים לבורא העולם (הוא, ספ' העריות).