*, ש"נ, מ"ר כַּפָּרוֹת, —  א) שמה"פ של הפעולה לכפר עון, Sühne; pardon; atonement:  תהא מיתתי כפרה על כל עונותי (סנה' ו ב).  וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם (סנה' פו:). —  ואמר הפיטן:  ותתן לנו יי' אלהינו באהבה את יום הכפורים הזה וכו' למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עונותינו (שחר' יוה"כ, אתה בחרתנו). —  ובמליצה, °מֵי כַּפָּרָה, ואמר הפיטן:  בשרו עמי להעלות נר סליחה במושבותם, מי כפרה לדלות ממעיני ישועתם (ר"א בן שמעיה, סדור תימנ' ליוה"כ, עם יי'). —  *הריני כַּפָּרָתֶךָ, דבור של רגשי כבוד וחבה לאדם:  וכשהוא (הכה"ג) מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך והוא אומר להן התברכו מן השמים (סנה' ב א).  ר' ישמעאל אומר בני ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרוע לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים (נגע' ב א).  מעשה בשני כהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש וקדם אחד מהם לחבירו ברחוק ד' אמות נטל סכין ותקע לו בלבו וכו' ואח"כ בא אביו של תינוק אמר להם אחינו הריני כפרתכם עדיין בני מפרפר ולא נטמאת הסכין (ספרי במד' קסא).  אמר ריש לקיש הריני כפרת ר' חייא ובניו (סוכ' כ.).  כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו (קדוש' לא:).  הריני כפרת בן בתיכוזא שמאכילני בתרומה ואיני כפרת בן בתי כדא שפוסלני מן התרומה (יבמ' ע.). —  ב) קרבן שמביא אדם לכַפָּרָה:  הורו בית דין וידעו שטעו וחזרו בהן בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן והלך ועשה על פיהן (הור' א ב).  מלמד שהמתים צריכים כפרה (ספרי דבר' רי).  מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני שזנו עיניהן מן הערוה (שבת סד.).  אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקילקולכם הראשון אמרו לו לא נפקד ממנו איש אמר להן אם כן כפרה למה אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו (שם).  אין כפרה למתים (זבח' ט:).   שלמו כל הכפרות כולן (שם נב.).  אמר לו (אברהם להקב"ה) באיזו זכות (אירש את א"י) אמר לו בכפרות שאני נותן לבניך וכו' רבי שמעון בן יוחאי אומר כל הכפרות הראה לו ועשירית האיפה לא הראה לו (מד"ר בראש' מד). —  ג) °מעשה של מנהג בקרב היהודים בפרט בערב יום הכפֻרים לקחת תרנגֹל לאיש ותרנגלת לאשה ולקרא עליו קצת פסוקים וסובבים את התרנגֹל והתרנגלת סביב הראש ואומרים זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי זה התרנגֹל ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים וארוכים ולשלום, ושוחטים ונותנים בשרן לעניים כעין קרבן לכפרה על האיש או האשה:  בענין התפלות ונוסח שבהם ומנהגים ישנים שערערו עליהם קצת מפרשים כגון מנהג הכפרה על ידי תרנגול ונוסח כל נדרי (המאירי, סוף יומא).  מה שנוהגים לעשות כפרה בערב י"כ לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג ההוא (ר"י קארו, שו"ע או"ח תרה).  ונהגו ליתן הכפרות לעניים או לפדותן בממון שנותנים לעניים (רמ"א שם, בשם מהרי"ל).  סוד הכפרות הוא להראות שהדין נשלם על הפדות והכופר (עמה"מ, רישא דז"א ח).  ואנשי חיל יראי אלהים יש להם לנהוג מנהג ותיקין לשחוט כפרות בעד נפשו ובעד נפשות אנשי ביתו באשמורת עיה"כ אחר הסליחות וכו' ולכן טוב  שיהיו (הכפרות) לבנים (חמה"י ד, עיה"כ א).  כבר נתפשט המנהג לעשות כפרות בערב יוה"כ דהיינו שלוקחין תרנגול זכר לזכר ותרנגולת לנקבה וכו' ואפילו שני בני אדם יכולים ליקח כפרה אחת וכו' שנשרש בלב ההמון שכל כפרת יוה"כ תלויה בזה וכמעט שכפרות ואכילת מצה נחשב להם למצוה א' (חיי אדם, הלכ' יהו"כ, קמד). —  ודבור המוני, °נצרך זה לי לְכַפָּרוֹת, לאמר לעשות בזה כפרה, להמיתו, לאמר אין לי בזה שום צרך:  מה שאתם אומרים שלא יש בו אפיקורסות אני באמת לא קריתי בו ולא רציתי אפילו להביט בו למה לי זאת על כפרות אני צריך זאת (בוחן צדיק, מכת' ה).