* הערך מסומן בכוכבית, מתקופת המשנה והתלמוד, אבל המובאה הראשונה היא משיר השירים., כרכום, ש"ז, — צמח טוב הריח מצבע דומה לגון תפוחי זהב, ומפריש צבע, Safran; ron (erocus): נרד וְכַרְכֹּם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה ( שה"ש ד יד). — ובתו"מ: הכינרים והכרכום והסיאה (תוספתא כלא' ג יב). ר"ש אומר משום ר"א כרכום אינו ניקח בכסף מעשר לפי שאין בו טעם אלא מראה (שם מע"ש א יד). מור וקציעה שבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר ששה עשר מנה (ירוש' יומ' ד מא ד). שהחזירה (את חלקת השדה) לבעליה והיתה חביבה עליו כשדה מליאה כרכום (שם סנה' ב כ ג). ונפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה מליאה כרכום (ב"ק פא.). — ואמר המשורר: שלח יונה מבשרת ואם היא לא מספרת, באגרת קטנה אל כנפיה מחוברת, מאודרת במי כרכום ובלבונה מקוטרת (ר"ש הנגיד, שלח יונה). — ומ"ר כֹּרְכְּמִים: ובשעה שהוא משתקע אפילו בשדה שהיא מליאה כורכומין (ירוש' ברכ' ב ה ד). עולא היה רוצה לקללן (את בני רוכל) שהן זורעין כורכומין בכרם (שם ב"ב ט יז:). — *קרן כַּרְכֹּם: חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור ובקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג (נדה ב ו).