°, כרכומי, ת"ז, מ"ר כַּרְכּוּמִיִּים, כַּרְכּוּמִיּוֹת, — מגון הכַּרְכֹּם:  והמראה (של הקשת) אשר קרא אלכסנדר כרכומי קרא בן רשד אדום מוסבי נוטה אל השחרות (ר"ש א"ת, אותות השמים).  ואם נמצאת  (הכֻליה) מליאה מים שמראיהם רע אבל לא היו עבים ועכורים אלא מראיהם כרכומי כמראה הדבש (שו"ע יו"ד מד ב).  וצוה (האפיפיור על היהודים) לשאת חותמות גדולות מבגד פלטרי אדום או כרכומי וכל איש שילך זולתו יומת  (שבט יהודה סד, שנת קעט).  ויהיו עפעפיו (של החושק) כבדות ומראהו כרכומי לתגבורת המרה השחורה (מ' אלדבי, ש"א ה ח). — ולנק':  כי הם (גוני הקשת) שלש מראות העגלה העליונה אדומה והשנית ירוקה והשלישית כרכומית (שער החכמים א ז).  ולפעמים ראיתיה יותר רטובה ופחות אדומה.  והיא הנקראת ביחוד הכרכומית ולפעמים ראיתיה שנתערב בה ליחה לבנה דקה או ליחות מימיות (פרקי משה ב).  ופעמים תהיה (מחלה בגיד הנשה) משפיכת לחות הדם מעורבת במרה כרכומית תצלול ותסתתר בכף הירך (מ' אלדבי, ש"א ד).  והסבה השביעית (למחלת הקולנג') מחום אשי כרכומי ר"ל ממרה כרכומית שירבה על המעי הזה (שם).  העין הזרקה (אזרק בערב')  היא תכליתית אשר בתכליותה כרכמית כאילו היא צבועה בזעפרן (תולד' אד' ליוסף ישרא' פורלין ג לג). — ומ"ר:  סימני מזג הירוקה אלה הם וכו' פניהם כרכומיים או נוטה לגוון האדום (מעשה טוביה, עולם הקטן ב).  מדוע באיזה מקומות האנשים הם שמחי וטובי הלב פניהם צהובים ונאים ובמקומות אחרים תמצאם זועפים ופניהם כרכומיים ומשונים וגם מרי נפש (שם, יסודי עולם ג).