* פ"י, — כִּרְכֵּם דבר, צבע אותו בכַרְכֹּם: כופת שסירקו וכרכמו ועשאו פנים (כלים כב ט). סרקן (את הכלים) או כרכמן (שם יה ב). ומצא שם אבן אחת יצא וסירקה וסתתה וכרכמה אמר הרי עלי להעלותה לירושלם (מד"ר שה"ש א). וכן בול של עץ אע"פ שסרקו וכרכמו ועשאהו פנים לשער וכיוצא בו אינו כלי (רמב"ם, כלים כה י).
— נִתפ', *נִתְכַּרְכֵּם, — נעשה כגון הכַּרְכֹּם, ובהשאלה הפנים, נעשו ירוקים, מבושה וכדומה: אמרה להן (אמו של ר"י לחכמים) געורו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד באותה שעה נתכרכמו פניהן של רבותינו אמרו איפשר אין ר' ישמעאל נוהג בכבוד אבותיו (ירוש' פאה א טו ג). בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו כגון ריב"ז מינה את ר"א ואת ר' יהושע ור' יהושע את ר"ע ור"ע את ר' מאיר ואת ר' שמעון אמר ישב ר' מאיר תחילה נתכרכמו פני ר' שמעון אמר לו ר"ע חייך שאני ובורך מכירין כוחך (שם סנה' א יט.). כיון שעלו הזקנים לרומי שאלו את רבן גמליאל א"ל לכמה הנחש מוליד ולא יכול להשיבו ונתכרכמו פניו (מד"ר בראש' כ). למטרונא שאמר המלך עברי לפני ועברה לפניו ונתכרכמו פניה וכו' (שם מו). פעם אחת ירד (אבא יודן) מנכסיו וראה רבותינו שם (שבאו לקבץ כסף) ונתכרכמו פניו (שם ויקר' ה). אמר לו משה רבש"ע אם נטמא זה במה תהא טהרתו לא השיבו באותה שעה נתכרכמו פניו של משה (שם במד' יט). ר' אלעזר (הלך למקום אחד אמרו לו פרוס את שמע אמר להם אין אני חכם לעבור לפני התיבה אמרו זהו ר"א זהו שמשבחים אותו על חנם קוראים אותו רבן) נתכרכמו פניו והלך לו אצל ר' עקיבא רבו (שם שה"ש, כשושנה). לעתיד לבוא הקב"ה מושיב מלך המשיח לימינו ואברהם לשמאלו ופניו מתכרכמין ואומר בן בני ישב על הימין ואני על השמאל (מד"ר תהל' יח לה). ולעתיד לבא החמה והלבנה בושים וכו' כך אברהם ויצחק פניהם מתכרכמות בשביל בניהם (פסיק' רבתי יא). — *ומפני חֹם השמש וכדומה: לבן מלכים שיצא למדברה של עיר וקפחתו החמה על ראשו ונתכרכמו פניו (מד"ר שה"ש, אל תראוני).
— פֻע', *כֻּרְכַּם, מְכֻרְכָּם, — שכרכמו אותו, ובהשאלה, פניו מְכֻרְכָּמוֹת, שנתכרכמו: שמעון ולוי יצאו אף הם (מלפני יעקב אביהם) פניהם מכורכמות והיה מתירא יהודה שלא יזכור לו מעשה תמר (מד"ר בראש' צט). — ובמשמ' העקרית: שיצבע הטבע צבע בינתים בינוני בין שני גוונים אדמדם ומכורכם וירוק וכו' לא מכורכם ולא מוצהב (ר"י ברצלוני, פי' יציר' 230). ירקרק שם לגון המכורכם (שרשי רד"ק, ירק).