כִּרְכֵּר

1,  פ"ע, מְכַרְכֵּר, —  א) קִפֵּץ ורקד, בפרט בסבוב, Kreisen, tanzen; tourner, danser; dance, turn:  ודוד מְכַרְכֵּר 2 בכל עז לפני יי' ש"ב ו יד.  ותרא (מיכל בת שאול) את המלך דוד מפזז וּמְכַרְכֵּר לפני יי'  שם יו. — ובתו"מ:  כמה כירכורים כרכר בשביל להשיח עמה מד"ר בראש' כ. — ואמר הפיטן:  צהל כסוס מיוזן וכרכר, צבאיו במשתה שמנים השכר שבת א' חנכה, אודך כי . — ובמליצה להזמן:  וכי תראה הימים נעימים והזמן מפזז ומכרכר והרגע הולך להרגיעך בחינ' עולם ד . — ב) *כמו קרקר, דבר וצעק:  למלך שהיה עומד ומכרכר על פתח פלטין שלו כיון שראוהו עסוק דוכוס אומר עמי הוא עסוק איסטרטילוס אומר עמי הוא עסוק כיון שראו אותו אוחז ביד בנו אמרו עם  בנו הוא עוסק וכו' כך היה הקב"ה כשעמד ומכרכר על הר סיני פסיק' רבתי כא.



1 בערב' כרכר كركر גם במשמ' סבב, למשל כרכר אלרחי, סבב את הריחים. 

2 במדרש פרשו כרכר זה במשמ' אחרת:  מהו מכרכר שהיה מקיש ידיו זו על זו וטופח מד"ר במד' ד, וזה נהוג אמנם בשעת הרקודים בארצות המזרח, אך מהמליצה כמה כרכורים כרכר נראה בכ"ז כי עקר פרוש כרכר הוא בענין רקד.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים