*, פ"ע, — א) כִּשְׁכְּשָׁה הבהמה בזנבה, הניעתו הנה והנה, schütteln (d. Schweif); mouvoir; to move: השוחט המסוכנת וכו' עד שתפרכס ביד או ברגל או עד שתכשכש בזנבה (חול' ב ו). אפילו הטילה רעי וכשכשה בזנבה אין זה פירכוס (גמ' שם לח.). ועוף אפילו לא רפרף אלא גפו ולא כשכש אלא זנבו ה"ז פירכוס (שם לח:). — וגם באזן וכדומה: אמר רב גועה והטילה ריעי וכשכשה באזנה ה"ז פירכוס (חול' לח.). כשכשה באמתה מהו (ב"ק יט:). — וגם °אדם בראשו: שהיתה מרקדת לפני חתנים בידיה וברגליה ומכשכשת בראשה (רש"י מ"ב ט לה). — והסנפירים של דג וכדו': כל הסנפירין הוא יכול לכשכשן (רש"י חול' סו.). — והכלב בזנבו, לאות חִבָּה: המשליך אותו (את העצם) לכלב ונהפך לו לאוהב ומכשכש לו בזנבו (נפש החכמה, סוד לולב). — וכשכש האדם זנבה של הבהמה, הניעו הנה והנה: התחיל (בעל הבהמה) מכשכש בזנבה (של הבהמה) אמר להן ראו נקיבה היא (ירוש' ביצ' ב סא ג). — ובכלל במשמ' זעזע: הנה היתה הברזא בחבית יין תקועה ומהודקת כדרך שאר הברזאות ובאת ריבה אחת עבריה וכשכשה הברזא להוציא מן היין ולא יכלה ותבא האמת והניעתה והנידתה ולא יצאה טפת יין לחוץ (תשו' ר"ת קיג). ב) *כִּשְׁכֵּשׁ את פלוני, נגע בו נגיעות קלות,   streicheln; passer doucement la main;to pat: הסוס הזה את ממתגו והוא בולם מכשכשו1 והוא בולם מקשטו והוא בולם (פסיק' דר"כ, זכור).