* 1, ש"ז, — א) צמח בצורת פתילים ילפף על קצת קוצים, מר הטעם, השתמשו בו למעשה שׁכר תמרים וכדו' ולרפואה, Cuscuta: ואין מרכיבין כשות ע"ג האיזמא ולא תרד ע"ג ירבוז מפני שירק בירק ואין מרכיבין כשות על האגא מפני שירק באילן תוספתא כלא' א יא-יב.  כשות וחזיז מערבין בהן ומברכין עליהן בורא פרי האדמה ערוב' כח..  לא תאכל (המינקת) עמו דברים הרעים וכו' כגון כשות וחזיז ודגים קטנים כתוב' ס:.  אמר רב יהודה כשות וחזיז אין בהן משום גזל2 ב"ק קיט:.  רב יהודה התיר לתלוש פשתן ולתלוש כשות ולעקור שומשמין אמר לו אביי לרב יוסף הנח פשתן ראוי לחפיפה כשות ראוי לשכר אלא שומשמין למה הן ראויין הלכ' פסוק', מועד.  כשות שאינה מנוקה ויש בה עשבים רעים כשמטילין אותם בתמרים ועושין ממנו שכר אותו שכר נפסד ערוך, ערך כס. — והשתמשו בשם זה גם לצמח אחר קצת דומה לו בתכונתו ובגון פרחיו ומשתמשים בו בארפה למעשה שכר שעורים, Hopfen; houblon; hop : ושכר של גוים של תמרים ושל צמוקים שאין בו כשות בלשון כנען כְמֵל בין מבושל בין שאינו מבושל מעש' הגאו', תשו' פח. — ב) כעין שערות דקות מאד על פני קצת הפֵרוֹת, כגון הקשואים וכדומה: כשות3 של קישות עוקצ' ב א. — וכמו"כ השערות הדקות מאד על עור הילד וכדומה כשות4 של קטן מקוא' ט ד.  קרום שעל המכה הרי הוא כעור הבשר לענין מגע טומאות וכשות שעל הקטן אינה כעור הבשר וכו' אם היה קטן טמא ונגע הטהור בכשות שלו רמב"ם, טומא' מת א ד.