פ"ע, עתי', יִכְשַׁר, — א) כָּשֵׁר הדבר, הצליח, עלה יפה, gelingen; réussir; to succeed: בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יִכְשַׁר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים (קהל' יא ו). — ב) כָּשֵׁר הדבר לפני פלוני, היה טוב בעיניו, הוא  מצאו ראוי ונכון, angemessen sein; être    convenable; be reight  ותאמר (אסתר המלכה) אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וְכָשֵׁר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את היהודים (אסת' ח ה). —  ובמדר' וסהמ"א במשמ' זו: כששמע פרעה ועבדיו דבר זה כשר הדבר בעיניו ועשו כן (מדר' ויושע).  כששמע הקב"ה דברי התורה כשרו לפניו דבריה לקחה והניחה לפניו (מדר' י' הדברות, ביהמ"ד ילינק א).  ומפני כל אלו הדברים כשר בעיני לבאר דרכי חשבון זה (רמב"ם, קדוש החדש יא ג).  ואספסינוס בשמעו את דבריהם כשרו בעיניו (יוסיפון, פרק עז).  ויכשר להיות מהשער הזה על אשר מריתם את פי למי מריבה כלומר על מי מריבה וכו' ויכשר שיהיה עוד האזרח בבני ישראל קריאה (ר"י א"ת, הרקמה, שער ו).  ויכשר בעיני מאד שיהיה כמוה מם שבי דומם (שם). — ג) * היה הדבר טוב ונאות לפי התורה: והלא דין הוא ומה עולה שלא כשרה לבא נקבות כזכרים כשרה לבא מן העוף שלמים שכשרו לבא נקבות כזכרים אינו דין שיכשרו לבא מן העוף (ספרא ויקר' ו ז).  במנחות הבאות קודם לעומר שלא כשרו לא לגבוה ולא להדיוט (ספרי במד' קמח).  ודין הוא ומה אם החטין שכשרו לשאר כל המנחות לא כשרו למנחת העומר כוסמין וכו' שלא כשרו לשאר כל המנחות אינו דין שלא יכשרו למנחת העומר (ירוש' פאה נז:).

— הִפע', הִכְשִׁיר, הַכְשֵׁיר, — עשה שיִכְשַׁר, א) הִכְשִׁיר החכמה וכדומה, עשאה נאותה וראויה לדבר, recht machen; faire convenable; make conveinent אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחילים יגבר ויתרון הַכְשֵׁיר1 חכמה (קהל י י). —  ב) * עשה שיהיה אפשרי וראוי, fähig machen; faire capable; make fit:  כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו (ואם)  הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו ( ב"ק א ב).  ומלבשתו (התורה) ענוה ויראה ומכשרתו להיות צדיק חסיד וישר ונאמן ומרחקתו מן החטא (אבות ו א). — ג) * החליטו טוב ונאות עפ"י דיני הדת: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ר' יהודה מכשיר (סוכ' א א).  מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין (שם ב ז).  חלצו (הצרות) ב"ש פוסלין מן הכהונה וב"ה מכשירין נתייבמו ב"ש מכשירין וב"ה פוסלין אעפ"י שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא  נמנעו ב"ש מלישא נשים מבית הלל (יבמ' א ד).  שטר שזמנו בשבת או בעשרה בתשרי ר' יהודה מכשיר ור' יוסי פוסל אמר לו ר' יהודה מעשה בא לפניך בציפורי והכשרתה אמר לו ר' יוסי אני לא הכשרתי ואם הכשרתי הכשרתי (תוספתא מכו' א ג).  מעשה בא לפני ר' והכשיר בשטר (ירוש' קדוש' א נח ג).  הואיל ולשמו מכשירו בזמנו ושלא לשמו מכשירו שלא בזמנו (פסח' ס:).  א"ר יוחנן אף כשהכשירו ב"ה לא הכשירו אלא לטהרה מידי נבילה אבל באכילה אסורה (חול' יח.). — וגם בענינים אחרים, °בלשון וכדומה, הִכְשִׁיר דבר, אמר שזה אפשר ונכון לפי חקי הלשון: ואלו היו יודעים האנשים האלה מהעברות הלשונות ושמושיהם מה שנדעהו לא היו מונעים מה שהכשרנוהו וכו' וכבר עשו הערב גם כן באמרם כך וכך כדי להראות למי שאיננו רגיל ולא ישתומם ממה שהכשירוהו העבריים ( ר"י א"ת, הקדמ' הרקמה).  כי הפעל חולף יותר ראוי למקום הזה מהשם אבל לא היה אפשר כי הלשון לא יכשירהו (שם, שער ה).  וכבר הכשרתי  בואין מעמד בספר הקרוב והישור פנים אחרים טובים גם כן (שם, שער טו).  וכלל אומר כי אפילו לא היה מנהג להבליע מה שהכשרתי להבליעו לא היה הכשרו נמנע אצלי (שם, שער כב).  ועל כן הכשירו העברים להביא קצת הקבוץ על דמיון מלת המשנה והכשירו ברוב המשנה שיהיה על דמיון מלת  הקבוץ ( שם, שער כד). 

— הָפע', *הָכְשַׁר, הוּכְשַׁר, — הכשירו אותו, נעשה ראוי לדבר עפ"י חקי הדת וכדומה: השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם כשרים ונאכלים בידים מסואבות לפי שלא הוכשרו בדם ר"ש אומר הוכשרו בשחיטה (חול' ב ה).  פסח שהוא קל אינו דין שיוכשר כל שנתו כבן שנתו וכו' פסח שהוא קל אינו דין שיוכשר לבא ממין אחד (מכי' בא ד).  כל שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו ( שבת עו.).  במה הוכשר אהרן לבא אל הקדש בפר בן בקר לחטאת (יומ' נ.).  אם ראית רקיע שקיהה כברזל מלהוריד טל ומטר בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין וכו' מה תקנתן יתגברו ברחמים וכו' כל שכן אם הוכשרו מעשיהן (תענ' ז:).  ומה בני יונה שלא הוכשרו בגדולים הוכשרו בקטנים תורים שהוכשרו בגדולים אינו דין שהוכשרו בקטנים  (חול' כב:).  ומה עגלה שלא הוכשרה בשחיטה הוכשרה בעריפה פרה שהוכשרה בשחיטה אינה דין שהוכשרה בעריפה ( שם כג:).  עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה (ערכ' י:).  אוציא את ישראל שלא הוכשרו לעלות בהר ולא אוציא את הזקנים שהוכשרו לעלות בהר (מד"ר במד' יד).  לכך אמר כל הבקר לעולה מגיד שכולם הוכשרו לעולה (שם).  ספר תורה האמור לא כל שכן שלא יוכשר לכתבו על אחת מן העורות השלשה (ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת יד).

— הִתפ', * הִתְכַּשֵׁר, — הראה עצמו מוכשר: למלך שהיה לו פרדס והכניס לתוכו פועלים ובנה אוצר על פתחו אמר כל מי שהוא מתכשר במלאכת הפרדס יכנס לאוצרו וכל מי שאינו מתכשר במלאכת הפרדס אל יכנס לאוצרו (מד"ר בראש' ט).  למלך שהיה לו פרדס ובנה בו מגדל גבוה וצוה המלך שיתנו לתוכו פועלים שיהיו עוסקין במלאכתו אמר המלך כל מי שמתכשר במלאכתו יטול שכרו משלם וכל מי שמתעצל במלאכתו ינתן בדימוס (שם שמות ב).  למלך שהיה לו כרם ושכר עליו פועלים והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מכולן ( שם שה"ש, דודי ירד).  שהיו המעשים מתכשרין מעצמן ( תנחומא בראש' לד). — ומצוי בסמה"א.

— פִע', *כִּשֵּׁר, כישר, — כִּשֵּׁר את עצמו, עשה שיכשר: למלך שנשא למטרונה והכניסה לו שנים אריסין אף המלך זקף לה כנגדן שני אריסין איבדה מטרונה את שלה אף המלך נטל את שלו לאחר ימים עמדה וכישרה את עצמה והביאה אותן שני אריסין אף המלך הביא את שלו ( מד"ר דבר' ג).  בו בפרק חזרה (הגר) וכישרה את מעשיה אחר שקרא אליה מלאך אלהים (פענח רזא, וירא).

— נִפע', °נִכְשָׁר, נִכְשָׁרִים, — דבר נִכְשָׁר וכדומה: ואחריו זה השיר, אשר עתה אשיר, לפתח ולהישיר, דרכי נכשרים  (דונש, דעה לבי).  כי יחלף קמוצים ויסלף דברים נכשרים (תשו' תלמידי מנח' על דונש).  ואשרי הנפש הנכשרת אשר היא באדם נקשרת אם סודה חוקרת (מ' אלדבי, ש"א ו).