ש"ז, — א) תועלת, Nutzen; utilité; -ty: ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כִּשְׁרוֹן לבעליה כי אם ראית עיניו (קהל' ה י). — ואמר המליץ: ושאר מכמניו ובתי נכאת וצרי אשר הפיל חבלים לנפשו בנעימותם מה כשרון לו מהם כי אם ראות עיניו (בחי"ע א ה). — ב) מה שמכשיר את האדם למעשים גדולים, Tüchtigkeit; habilité; -ty: כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת וּבְכִשְרוֹן ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהל' ב כא). וראיתי אני את כל עמל ואת כל כִּשְׁרוֹן המעשה כי היא קנאת איש מרעהו (קהל' ד ד). — והשתמשו בזמן החדש במלה זו הרבה במשמ' כח השכל והמחשבה שיש לאדם למלאכה, לחכמה ומדעים, לשירה, לאמנות, וכדומה, Talent. — ג) °סגולת הַכָּשֵׁר: ישר איש ומעללו, אם ירבה פלולו, ונשמע קולו, כשרון צדק פעלו, חנון דלים מעמלו, אם אדוניו יתן לו (יצח' בן ראובן, פחדתי מיוצרי). דלי מעש וריקי כשרון קוראים אליך למו המצא (אליהו בן שמעיה, אדון בשפטך). באתי לחשוב עם נפשי אם רב הכשרון על החובה (רמב"ח, דרכי נעם יב). והקטרת היתה באה להכשיר הקרבן ואם הקרבן אין נרצה לפני למה תטרחו להביא הכשרון שהוא הקטרת (רד"ק ירמ' ו כ).