*, ת"ז, לנק' כְּשֵׁרָה, מ"ר כְּשֵׁרִים, כְּשֵׁרוֹת, — דבר כָּשֵׁר לענין מהענינים, נאות וראוי לזה, tauglich; bon, apte à; fit, available: כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב עליו חטאת וכל שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניעו (שבת ז ג). — ב) מה שהוא טוב ועשוי לפי התורה, לפי הדת, לפי ההלכה, ההפך מן פסול: פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול שטרי חוב המוקדמים פסולים והמאוחרין כשרים (שבי' י ה).  אב ובנו וכל הקרובין כשרין לעדות החדש (ר"ה א ז).  כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הן (העבדים וכו') אינן כשרים לה (שם ח).  כל השופרות כשרים חוץ משל פרה (שם ג א).  הכל כשרין להוליכו (את שעיר המשתלח) אלא שעשו הכהנים גדולים קבע (יומ' ו ג).  חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן וכולן שהתירן כשרות וכולן כשרות לדפנות (סוכ' א ה).  שכל היום כשר ללולב (שם ג ט).  הכל כשרין לקרות את המגלה (מגי' ב ד).  כל היום כשר לקריאת המגילה (שם ה).  אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר נכתב ביום ונחתם ביום וכו' בלילה ונחתם ביום כשר (גיט' ב א=ב).  הכל כשרין לכתוב את הגט (שם ה).  ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר (שם ט ד).  ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה (קדוש' ד ו).  אמרה (הסוטה) איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על הדשן ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת (סוט' ג ג).  הכל שוחטין ושחיטתן כשרה (חול' א א).  ואלו כשרות בבהמה ניקבה הגרגרת או שנסדקה וכו' (שם ג ב).  ועד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות (מכי' בא, פתיח').  עד שלא נבחרה ירושלם היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות (שם).  הכל כשרים לעלות במעלות האולם (תוספתא סוט' ז ח).  שחטה ואכלו זאבים בני מיעיה כשירה (ירוש' ביצ' ג סב.).  היה הגימל מכלה את הגויל אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול (שם מגי' א עא ג), ומצוי הרבה בסהמ"א.  — וכמו תה"פ: וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר (מגי' ב ד), ומצוי מאד. — ג) *אדם כָּשֵׁר, אדם טוב, יָשָׁר, מתנהג בדרכי המוסר, tugendhaft; vertueux; worthy: אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה (ברכ' ב ז).  טוב שברופאים לגיהנם והכשר שבטבחים שותפו של עמלק (קדוש' ד יד).  אמרה (המשנה) אפילו כשירין מזנין (ירוש' כתוב' א כה ד).  הכשירה שבנשים בעלת כשפים (שם קדוש' ד סו ג).  כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר (בבלי מו"ק כה.).  לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין (יבמ' פד:).  ראה (המלך) ענייה יתומה בת אבות ביקש ליטול אותה אמר לשושבינו אל תנהג בה כראשונות זו בת אבות היא צנועה היא במעשיה וכשרה (מד"ר במד' א).  בנות ישראל הכשרות והצנועות (שם שה"ש, אחזו לנו).  נשי דור המדבר כשרות  היו כיון שהגיעו לאותו מעשה עמדו ונמלכו עצמן ולא נתנו כלום מנזמיהן למעשה העגל (שם, לבבתני).