*, ש"ז, מ"ר כְּתָמִים, — לכלוך עשוי ע"י דם, שומן, דיו, וכדומה, Fleck; tache; stain: נתר ובורית וכו' כדי להעביר על הכתם (שבת ט ה).  כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה בו כתם (נדה ז ב).  כל הכתמין הבאין מרקם טהורין וכו' מפני שלא נחשדו על כתמיהן (שם ג).  הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה (שם ח א).  שבעה סממנין מעבירין על הכתם רוק תפל וכו' ואשלג (שם ט ו).  כל הנשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן מטמא למפרע חוץ מן הקטנה וכו' שאין לה כתמים (תוספתא שם ג א).  פעמים שהכתמים מביאין את האשה לידי זיבה (שם ה).  מעשה בטביתה שפחתו של ר"ג שהיתה מכתפת יינות לנסכיהן והיתה בודקת על כל חבית וחבית אמרה לו רבי ראיתי כתם ונזדעזע רבן גמליאל (ירוש' שם ב מט ד).  אין רואים כתמים בלילה (שם שם נ:).  כשם שהיא מראה מראה כתמה כן תהא מראה מראית נגעים (שם).  אם באת אשה לפניך לבית המדרש לשאול לך שאלה על כתמה ועל נדתה תהא רואה אותה כאילו שיצאת מירכיך ואל תתן עיניך בה (מד"ר שה"ש, הנה מטתו). —  ומצוי בסהמ"א לא לבד לכתם של דם: כתם לבן שימצא בעור שחור מכה בעור שחור היתה ולפיכך נעשה שם כתם לבן (ערוך, ערך אכם).  שכולו גוון אחד ובמקום אחד או ב' או ג' כתם מגוון אחר (שכל טוב, בראש' ל לב).  נמר והיא חיה שעורה כתמים כתמים (שרשי רד"ק, נמר).  נקוד הוא רשם הכתמים הקטנים נקודות נקודות וטלוא הוא שכתמיו רחבים (שם, טלא).  ואמר הפיטן בהשאלה לכִתְמֵי העון: ואל מרומם ומתנשא, נעלה בדין על כסא, הטוב בעיניו יעשה, חק פזורה כי תפקוד, כתמי טלוא ועקוד, הסר משם כל שה נקוד, זכור צדק ואל תאחר, וכל לבן בו תבחר (יצחק בן ראובן, פחדתי מיוצרי).  עבדיך לטוב תערוב צו כתמם למחקה, זכרה מצוקי תבל פעולתם אם פסקה (אליעזר ב' שנמה, בין כסא לעשור).  מחה עונם להלבינם להעביר בגדים צואים, והכתמים הרשומים העקודים והטלואים, מחה ועבור כי תעבור היום בצל צאנך (סדור תימנ' ליוה"כ, ישראל בחירי אל). — ואמר המליץ: וכאשר פנו לערוב ימי עלומים, וחטאי נעורים היו כתולע אדומים, והפכו כצמר צחר והלבינו הכתמים (רש"ט פלקיירא, פתיח' המבקש).